בחדרי חדרים, בתוככי הקבינט הביטחוני של ממשלת ישראל, מתנהל ויכוח לא פשוט: מצד אחד, עומדים כמה ממקבלי ההחלטות ושואלים שאלות קשות על עסקת רכישת מטוסי ה"חמקן", האף-35, אותם מתכוון לרכוש חיל האוויר הישראלי. גם כמה גורמים ביטחוניים לא שלמים לגמרי עם היקף העסקה וממדיה. מן העבר השני, עומד רובו של הממסד הצבאי, בראשות חיל האוויר הישראלי, שמחייב את העסקה ורואה בה כלי הכרחי לשמירת העליונות האווירית הישראלית בשמי המזרח התיכון, משימה שהופכת קשה יותר ויותר עם השנים.

אם יאושר השלב השלישי בעסקה בין ישראל ללוקהיד מרטין (תאגיד תעופה וביטחון אמריקאי), יגיע מספר ה"חמקנים" בשירות חיל האוויר הישראלי ל-50 מטוסים. שתי טייסות כבר נרכשו (19 ו-14 מטוסים), ולישראל יש אופציה לעוד 17 מטוסים.

הטייסת האחרונה, בה כאמור 17 מפציצים, לא אושרה עדיין בקבינט, אבל הממשלה אישרה לרכוש עבורה את כל הציוד ההיקפי. הוויכוח המתנהל עכשיו הוא על השלמת רכישת המטוסים עצמם. החמקנים הראשונים אמורים להגיע ארצה בסוף השנה הנוכחית [2016].

במסגרת הוויכוח, גורמים שונים מציפים את מקבלי ההחלטות בישראל במצגות, נתונים וניתוחים לפיהם ביצועיו של ה"חמקן" חלשים בהרבה ממה שניתן היה לצפות ממטוס במחירו. על פי הטענות הללו, למטוס, שעלותו גבוהה ממאה מיליון דולר, טווח מוגבל של 1,200 ק"מ בלבד, כישורי "חמקנות" בעייתיים, כושר נשיאת חימוש מוגבל והחיסרון הגדול ביותר – ההתעקשות האמריקאית לשמור על "קוד המקור" של המטוס ולא לאפשר למדינות הרוכשות אותו לדעת מה קורה בתוך ה"מוח" האטום שלו, או לשלוט על ליבת הפעלתו.