לכאורה, פרשת קמפיין "השתולים" של ארגון "אם תרצו" נגד אמנים התומכים בארגוני שלום ובעמותות הפועלות למען זכויות אדם, הסתיים בכי טוב. ראשי "אם תרצו" לקחו "אחריות מלאה על הפוסט השגוי". הם אפילו הודו "למי שהעמיד אותנו על טעותנו". קדמה לכך מתקפת גינויים מכל עברי הקשת הפוליטית. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הודיע כי "הקמפיין המסית הזה אינו מייצג את הימין השפוי ואת הליכוד‎". יו"ר הבית היהודי ושר החינוך, נפתלי בנט, צייץ שהקמפיין "מביך, מיותר ומבזה". שרת התרבות והספורט, מירי רגב, כתבה בחשבון הטוויטר שלה כי "פגיעה בכל אדם בגין דעותיו הפוליטיות מהווה מעשה פסול".

קצת באיחור הצטרף ראש הממשלה בנימין נתניהו למקהלה ואמר כי הוא "מתנגד לשימוש במונח 'בוגד' למי שלא מסכים איתך", והוסיף, "בדמוקרטיה יש מקום לריבוי דעות". מובן מאליו שגם האופוזיציה לא החמיצה את ההזדמנות להפגין את סלידתה מהפגיעה באמני ישראל. יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, כינה את הקמפיין "מקארתיזם" וידע לומר כי "האפסים שמובילים אותו ייעלמו כמו שנעלמו בארצות הברית. השאלה היא רק מתי וכמה זה יעלה לנו". יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, זעק כי "הטירוף חייב להיעצר", וקבע כי "זה הזמן שבו חייב כל מי שמדינת ישראל חשובה לו להתייצב נגד ההסתה הפרועה הזאת".

אז האם אם תרצו למדו את הלקח? לא ממש. בהודעת התיקון שפרסמו הדגישו ראשי הארגון כי הם לא כינו את האמנים "בוגדים", אלא "רק" צירפו אותם לרשימת "השתולים", שתומכים בארגוני זכויות אדם (גילוי הנאות: גם כותב שורות אלה נכלל ברשימה הזאת). ועוד יותר מכך, בהודעת החצי-התנצלות של אם תרצו נאמר: "אנחנו גאים בקמפיין השתולים ונמשיך בו". גם בממסד הפוליטי אין שום סימן לעצירת הרדיפה נגד הארגונים הללו. בקרוב נתניהו יעביר בכנסת את חוק העמותות, המכונה "חוק השקיפות", שעבר כבר בממשלה. זהו חוק שנועד להציג עמותות הפועלות למען זכויות אדם ושקיפות של הכיבוש כמשתפות פעולה עם דורשי רעתה של ישראל מעבר לים. השר בנט ימשיך מן הסתם לנקות את משרד החינוך משמאלנים, יעלון יתמיד בחרם על "שוברים שתיקה", ורגב תוסיף לקדם את תוכניתה להתנות תקצוב לאמני ישראל בנאמנות שלהם לסמלי המדינה.

נתניהו הקפיד לצרף לתגובה שלו קמפיין השתולים את המשפט "הציבור מתנגד נחרצות ל'שוברים שתיקה', שמוציא דיבת הארץ רעה בחו"ל". קודם הוא מסית את הציבור נגד הארגון, ואחר כך הוא מכריז שהציבור "מתנגד נחרצות" לפעולותיו. הרצוג מצידו לא מצא לנכון להציע לפעילי זכויות האדם "השתולים" משהו מרוח הקרב שגילה בעניין האמנים שתומכים בהם. גם הוא העדיף למחות נגד מה שנהוג לכנות "הוצאת הכביסה המלוכלכת החוצה". הרצוג ונתניהו יכולים לחיות עם כביסה מלוכלכת בבית שלהם. העיקר שהשכנים לא ייראו.