האינתיפאדה הנוכחית לא תניב שינוי מהותי לטובת הפלסטינים ולא תביא לפריצת דרך מדינית – כך סבורים פעילי פת"ח ששימשו מנהיגי שטח באינתיפאדה הראשונה או באינתיפאדה השנייה.

האינתיפאדה הראשונה [1993-1987] הסתיימה בהסכם אוסלו, שעל הנייר הבטיח הקמת מדינה פלסטינית בטווח זמן מוגדר. האינתיפאדה השנייה [2005-2000], הביאה בתום שפיכות דמים נוראה לנסיגה ישראלית מרצועת עזה ולעליית חמאס.

אם כך, מדוע מנהיגי השטח של הפת"ח מעריכים היום [פברואר 2016] כי אינתיפאדת היחידים לא תוביל לשינוי חיובי במקרה הטוב, או אף לכאוס גדול במקרה הרע? לדעת אותם פעילים, ולדעה זו שותפים גם עיתונאים פלסטינים שסיקרו את התהוותן של אינתיפאדות העבר ותוצאותיהן, לאינתיפאדה הנוכחית לא קמה מנהיגות שתוביל את המתקוממים – ועל כן דינה להיכשל.

על האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בחודש דצמבר 1987 כהתקוממות עממית במחנה הפליטים ג'באליה ברצועת עזה, השתלטו מיד פעילי השטח של תנועת הפת"ח, אשר הקימו מפקדה עליונה לאינתיפאדה. שם בעצם החל תהליך מוביליות של הנהגה פלסטינית חדשה. איהאב אל אשכר, למשל, היה אחד הפעילים המרכזיים במפקדה העליונה וניהל את מהלכי האינתיפאדה הראשונה (הפגנות, עימותים עם צה"ל, שביתות ואף קשר עם ההנהגה הפלסטינית בתוניס).