הנה זיכרון משותף לרבים מבני השלושים והארבעים בישראל: לקראת חג פורים היו נערכות ישיבות משפחתיות מעמיקות ויצירתיות, לעתים תחת מעטה סודיות, שבהן הועלו רעיונות פרועים לתחפושות מקוריות; לאחריהן, הוכנו התחפושות בעבודת יד מושקעת, כשלרוב היו אלה ההורים שישבו עד השעות הקטנות של הלילה כדי לתפור תחפושת מיוחדת עבור ילדיהם או אפילו בשבילם.

את המנהג היצירתי הזה, שנדמה כי הוא הולך ונעלם בימינו, החליפה תרבות קלה ופשוטה, שלא לומר עצלנית, אבל לא בהכרח זולה יותר, של רכישת תחפושות מוכנות. לרוב הן מיובאות ממתפרות בעולם השלישי, עשויות חומרים זולים ודי מכוערים אם להודות על האמת.

מירי גלעד, אמא לעופרי בת השנתיים וחצי מנחל עוז, היא דוגמה לאימא שרוצה לחזור לתחפושות המקוריות והייחודיות של פעם. עבור שכמותה התקיימו השנה כמה וכמה סדנאות מסוג "עשה זאת בעצמך" ליצירת תחפושות, וגלעד השתתפה בזו של אוסי גפן משער הנגב. במודעה המקדמת את הסדנה נכתב "אתם באים עם רעיון, ולאחר כשעתיים-שלוש אתם יוצאים עם תחפושת משגעת".

״עופרי תתחפש לינשופה״, אומרת גלעד לאל-מוניטור בגאווה לא מוסתרת. ״התחפושות הקנויות מאוד לא יפות, בלשון המעטה. אבל יותר מזה, אני רוצה ללמד את עופרי שבפורים מכינים לבד את התחפושת. אפשר לחשוב על רעיונות מקוריים וזה יוצא הרבה יותר יפה. כך הילד יותר מתחבר לתחפושת שלו״.