שירו של הכומר הפרוטסטנטי הגרמני, מרטין נימלר, "לא הרמתי את קולי" מצוטט לעתים קרובות לאחרונה על ידי אנשי ארגוני שמאל ותנועות לזכויות אדם. השיר אומץ על ידם כדי לתאר את שתיקתו של הרוב הדומם במלחמת התרבות המתרחשת בישראל. לאחר קמפיין "השתולים" הארסי של תנועת אם תרצו והאשמתם של פעילי ותומכי שוברים שתיקה ובצלם בבגידה, "לא הרמתי את קולי", שנכתב לפני יותר משבעים שנה, הפך לשיר מחאה עכשווי - המנון הנרדפים המוחים על שתיקת הרוב.

כך נפתח שירו של נימלר: "בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים/ אני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט/  ואז הם לקחו את היהודים/  ואני לא הרמתי את קולי/ כי לא הייתי יהודי". נימלר, שלחם באומץ לב בשלטון הנאצי בגרמניה, מונה בשיר את כל המגזרים באוכלוסייה ששתקו: פרוטסטנטים, קתולים ואיגודי עובדים שחשבו שלהם זה לא יקרה, וממשיך: "ואז הם לקחו אותי/אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני". גם השבוע, המלים האלה צוטטו בהקשר של הסערה התורנית שהתחוללה בישראל.

תחקיר ששודר בקול ישראל (5 באפריל) חשף כי בכמה בתי חולים נעשית הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות. ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי הביע בטוויטר תמיכה בהפרדה: ״אשתי ממש לא גזענית אבל אחרי לידה היא רוצה לנוח ולא את החפלות ההמוניות המקובלות אצל משפחות היולדות הערביות״.

רעייתו רויטל סיפרה בראיון בערוץ 10 שבאחת הלידות שלה היא ביקשה מהנהלת בית החולים להחליף את הרופא הערבי ברופא יהודי, כדי שידיים ערביות לא יגעו ברך הנולד. "הרגע הראשון שבו התינוק יוצא לעולם הוא רגע קדוש, טהור, יהודי, ואני מאוד אשמח שידיים יהודיות יהיו הראשונות שייגעו בתינוק שלי", אמרה, ורק החריפה את הסערה שכבר התחוללה בנושא. לפתע התברר שבישראל, הפרדה בין יהודים לערבים היא לא רק עניין שבשגרה - אלא שהיא גם זוכה לתמיכה בקרב ציבורים שונים.