רבים וטובים בארץ ובעולם מביעים חשש שהחלפתו הצפויה של המחנה הציוני בישראל ביתנו, וכניסתו הצפויה של אביגדור ליברמן לממשלה כשר הביטחון, יחבלו בסיכוי לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים. הם מתייחסים ברצינות להאשמות שהטיח יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, בחברי ״השמאל הקיצוני" במפלגתו, שלדבריו חיבלו בהזדמנות היסטורית לקדם שלום אזורי. אומרים שראש הממשלה בנימין נתניהו היה במרחק נגיעה מיוזמת השלום הערבית. אבל כמו שאומרים האמריקאים, המבחן של הפודינג הוא בטעימתו, וככל הנראה מהפודינג הזה כבר לא נטעם. לעומת זאת, עומדים לרשותנו מבחנים קודמים במבוא לשלום אזורי. בכולם נתניהו קיבל ציון "נכשל". הציון של יעלון לא היה גבוה יותר.
המהפך הפוליטי שהתחולל בשבוע שעבר לא יחבל בסיכויי השלום. הרכב הממשלה החדשה, כמו קודמתה, וקרוב לוודאי גם כמו זו שלא קמה, לא משנה את העובדה שהתוצאה של אפס ועוד אפס היא אפס. אולי אפילו נשירת נוצות היונה שנתניהו ניסה ללבוש לרגע תפכח את עיני הבריות לראות שהמלך נשאר נץ שמוביל אותם לאבדון. בינתיים, מוטב להניח לקוורטט ולארצות הברית לנסות את כוחם בניעורו של הציבור הישראלי מתרדמתו. את כל הכוחות - מהימין הנאור ועד השמאל הטהרן - יש לגייס עתה להגנה על הדמוקרטיה.
ראשית, צריך להפנים שנתניהו לא ישנה את עורו. שר הביטחון המיועד [ליברמן] אינו היחיד שכיבד אותו בתארים "שקרן" ו"נוכל". מהלך ההיסטוריה לא היה שונה אילו נתניהו היה מקבל את דרישתו של הרצוג, לאשר בחתימת ידו את הסיכומים שהשיגו. מה שווה החתימה של נתניהו על הסכם וואי ב-1998, לצד חתימותיהם של יאסר ערפאת, אז יו"ר הרשות הפלסטינית וביל קלינטון, אז נשיא ארה"ב? במקום להעביר לפלסטינים שטחים מאזור C, כמתחייב מאותו הסכם, נתניהו העביר (ומוסיף להעביר) מכרזים לבניית בתים למתנחלים באותו אזור.
איזה ערך יש למחויבותו של נתניהו, כחבר בקבינט של ממשלת שרון, לפנות מאחזים לא חוקיים, ככתוב ב"מפת הדרכים" מ-2003? מישהו זוכר את החלטת מועצת הביטחון 1515 (שהתקבלה פה-אחד, לבקשתו של הנשיא ג'ורג' בוש) לאמץ את מפת הדרכים?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
