עמוד הפייסבוק של המחבל מוחמד טראיירה, בן 17 מבני נעים, שרצח את הילדה בת ה-13 הלל יפה אריאל בקריית ארבע, הצית את המלחמה בין מדינת ישראל לאימפריית הפייסבוק. השר לביטחון פנים גלעד ארדן, שהאשים את הנהלת הרשת החברתית הפופולרית על שאינה משתפת פעולה עם מדינת ישראל בניטור חומרים מסיתים, אמר לעמיתי בן כספית במאמר באל-מוניטור כי ״המקרה של טראיירה הוא מקרה קלאסי שניתן היה לנטר מבעוד מועד ולמנוע את הרצח.״ הנער כתב בעמוד הפייסבוק שלו ״המוות הוא זכות״ לפני שחדר לקרית ארבע ורצח את הילדה, והוסיף משפט נוסף שלא מותיר ספק באשר למשאלת לבו: ״קבר היכן אתה, אתה לא שואל עלי? מלאך המוות, לא התגעגעת אלי?״. 

ניתן לשער שיחידות הסייבר החדשות שהוקמו באגף המודיעין של צה״ל ובשב״כ ערכו תחקיר מקיף שבדק מדוע הפוסט של טראיירה חמק ממנגנוני הניטור של המודיעין הישראלי. בגופים האלה יאלצו להסיק מסקנות איך פוסט שפורסם בגלוי ואמור היה להדליק את כל הנורות האדומות הצליח לחמוק מבעד לגדר האבטחה הווירטואלית שהקימה מערכת הביטחון של ישראל.

״זהו אכן מקרה קלאסי של פוסט המעיד על כוונת זדון״, אומר לאל-מוניטור הד״ר נמרוד קוזלובסקי, מומחה בעל שם עולמי לסייבר (אבטחת מידע ותבניות מחשב) ומשפט האינטרנט (ייעוץ משפטי לחברות וגופי אינטרנט וטכנולוגיה). אך בלוחמת סייבר, על אף ההתקדמות האדירה שעשתה ישראל מתחילת גל הטרור הנוכחי, לא ניתן להבטיח מאה אחוזי הצלחה. על אף פיתוח מנועי הניטור, עדכוני האלגוריתמים השוטפים, הזנת הנתונים הבלתי פוסקת והקצאת המשאבים האדירים לבניית מערך מודיעין עדכני לעידן הדיגיטלי, היקפי התעבורה העצומים ברשת אינם מאפשרים לשירותי המודיעין בעולם להשתלט עליהם באופן מוחלט. רק למנהלי הרשתות החברתיות - פייסבוק, טוויטר ואחרות - יש כלים מתאימים לניטור מקיף שמסוגל (אולי) למנוע את הפיגוע הבא.

בעבר, למשל בהאינתיפאדה השנייה שהתרחשה בין השנים 2000 ל-2005, מערך המודיעין של ישראל לסיכול פיגועים התבסס בעיקר על מידע שהופק מיירוט אותות אלקטרוניים (״סיגינט״), ממודיעין שיירט תקשורת בין אנשים (״קומינט״) ומהפעלת סוכנים ומשתפי פעולה בשטח. הפעם, בגלל אופי האינתיפאדה החדשה והפרופיל החדש של המפגעים - עצמאי וספונטני, במקום ארגוני ומתוכנן מראש - שיטות איסוף המודיעין האלה יעילות פחות.