בשבוע האחרון [ספטמבר 2016] התחדש גל טרור הסכינאים הקרוי "אינתיפאדת היחידים", התגברו הזליגות של פצצות מרגמה הנוחתות ברמת הגולן כתוצאה מהמלחמה בין אסד למורדים וחיל האוויר הישראלי יירט בהצלחה מטוס זעיר ללא טייס של חמאס מעל עזה; אך למרות כל זאת החזית המסקרנת ביותר הייתה דווקא פנימית: מתח הולך ומתגבר בין שני הקברניטים הביטחוניים של ישראל, שר הביטחון הטרי אביגדור ליברמן מזה, והרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט מזה.
נכון לעכשיו, שני הצדדים מכילים את המתיחות הזו, שאינה זולגת או מסלימה לכדי עימות. ההערכה ההדדית והאינטרסים המשותפים גוברים על הקלקולים והפערים בנושאים שונים. יחד עם זאת, אף אחד משניהם לא שוכח שמלחמת העולם שניטשה בתחילת העשור בין הרמטכ"ל גבי אשכנזי לשר הביטחון אהוד ברק החלה על אש קטנה, והפכה לשריפת יער ענקית שספיחיה ממשיכים להטריד את המערכת גם היום.
ליברמן אינו בשר מבשרה של מערכת הביטחון הישראלית. איזנקוט ואלופי המטה הכללי לא יודעים "איך לאכול" את השר החדש, שמדבר בשפה אחרת ומגיע מפלנטה אחרת לגמרי. הוא לא גדל במערכת הביטחון, הוא מעולם לא נשא תפקיד ביטחוני והוא לא מכיר את ההוויה הביטחונית. הוא לא חייב שום דבר לאף אחד ותפיסת העולם שלו שונה לגמרי ממה שמכונה "ערכי צה"ל" או דפוסי ההתנהלות המסורתיים של מערכת הביטחון.
על כל הפערים הללו הצליחו ליברמן ואיזנקוט להתגבר באופן מיטבי בחודשים הראשונים. גם היום, אנשיהם מדגישים כי שיתוף הפעולה ביניהם מצוין, הם מעריכים מאוד זה את זה וגם אם יש חילוקי דעות, הכל נסגר בתוך החדר. התיאור הזה מדויק. ועדיין, בטנו של הרמטכ"ל מתחילה לכאוב ובינו לבין השר שלו מתחילה להיווצר שלולית עכורה. זה עדיין לא דם רע, אבל אלה כבר מזמן לא מים צלולים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
