חתימת הסכם הגרעין בין איראן למעצמות לפני יותר משנה [יולי 2015] שללה מבנימין נתניהו את מנוע הצמיחה האלקטורלי העיקרי שלו. נתניהו רכב על האיום האיראני מקמפיין לקמפיין בשבע השנים האחרונות, כשהוא משבץ ביניהם נאומים מרשימים בעצרת האו"ם, בקונגרס ובמקומות נוספים. הוא תקף את ההסכם המסתמן בשצף קצף ומתח עליו ביקורת גם לאחר שהושג, אבל את הנעשה אין להשיב. איראן, על פי הדיווחים, ממלאת את ההסכם בקפדנות ו"האיום האיראני" נפח את נשמתו לעשר שנים לפחות.
אבל זה עוד לא הכל. גם הסוגיה הפלסטינית, שמעסיקה את הציבור הישראלי שנות דור, חדלה לעניין. תהליך השלום הלך בדרך כל בשר, התפיסה לפיה "אין פרטנר" התנחלה בלב הקונצנזוס, גם כאן אין כבר במה לאיים ואיך להפחיד. אם נוסיף לזה את העובדה שהמלחמה בסוריה הוציאה את חיזבאללה ממפת האיומים המיידיים על הביטחון הלאומי הישראלי ושההתפרקות הכוללת של העולם הערבי סביב ישראל הפכה את מצבה הביטחוני של המדינה לטוב ביותר בכל הזמנים, תמצאו ראש ממשלה ישראלי בצרות. נתניהו, שעשה קריירה מנבואות זעם, תרחישים אפוקליפטיים ובריאת דמונים חיצוניים שיאחדו את הציבור סביבו, מצא את עצמו ללא מטרה. מנועי הצמיחה שבקו חיים.
עכשיו כבר אפשר להכריז באופן רשמי: את מקומה של איראן ירשה התקשורת הישראלית. נתניהו קיבל החלטה אסטרטגית להפוך את התקשורת לקרדום החדש בו יחפור לעצמו ניצחון בבחירות הקרובות.
זה לא רק המאמץ המשולב והמתמשך שלו להכריע את אמצעי התקשורת החופשית שנותרו בישראל. לאחרונה הוא קיבל החלטה לתקוף באגרסיביות עיתונאים על רקע אישי, להגיב על כל תחקיר שמשודר אודותיו וכל כתבה שנכתבת על התנהלותו בתגובה ארוכה, שמתעלמת בדרך כלל מהעובדות או מהשאלות שהתעוררו ומתמקדת בעיתונאים שאחראים לפרסום. נתניהו, שמכור לסקרי עומק שמבוצעים עבורו בתדירות גבוהה, זיהה את הפופולריות הנמוכה של התקשורת הישראלית בעיני חלקים גדולים בציבור. אלה החלקים שמצביעים עבורו. עכשיו, כל מה שנשאר לו לעשות זה ללבות את השנאה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
