השבוע האחרון היה אחד הקשים בהיסטוריה הקצרה של הרשימה המשותפת, ובמיוחד עבור יו״ר הרשימה איימן עודה. הוא החל ביום שישי (16 בדצמבר) כשעאדל עאמר, מזכ"ל מק''י, הפלג המרכזי של חד"ש, פרסם הודעה המברכת את נשיא סוריה בשאר אסד על כיבוש חאלב. ההודעה עוררה סערה גם בקרב ציבור תומכי הרשימה המשותפת. יומיים אחר כך נחשפו החשדות שח"כ באסל גטאס מבל"ד הבריח טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים בבית הכלא קציעות. הניסיון של עודה לבנות גשר בין יהודים לערבים ספג מכה משמעותית, אבל הבעיה החמורה יותר מבחינתו היא שגם בתוך המגזר הערבי תהו השבוע בקול רם אם חברי הכנסת הערבים אכן משרתים את האינטרס של האזרחים הערבים בישראל, או שמא הם הפכו לנטל עליו.

אין ויכוח על כך שחברי תנועת בל"ד - אחת מארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת - נחשבים בקרב הציבור הערבי ל"ילד הרע" של האיחוד הפוליטי הכפוי. מייסד המפלגה, חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, אף נמלט ב-2007 לקטאר לאחר שנחשד בהעברת מידע לחיזבאללה. שלושת חברי הכנסת המכהנים כיום מטעמה, ג׳מאל זחאלקה, חנין זועבי ובאסל גטאס, נוקטים רוב הזמן קו רדיקלי השונה מאוד מעמדותיהם של שאר המרכיבים ברשימה. אין כמעט חודש בלי סערה ציבורית ביוזמת אחד מחברי בל״ד, אשר אחראים ליצירת עוד ועוד סדקים עמוקים ברשימה המשותפת, במגזר הערבי וגם ביחסי יהודים-ערבים. בניסיון לשמר את אחדותה הפוליטית של הרשימה, חברי הכנסת הערבים מהמפלגות אחרות (ברשימה המשותפת) נאלצים ליישר קו עם אנשי בל״ד.

קצרה היריעה מלמנות את הסערות שעוררו חברי הכנסת של בל"ד בכנסת ומחוצה לה. בשנה האחרונה (29 ביוני) כינתה ח"כ זועבי את חיילי צה"ל ״רוצחים״ מעל בימת הכנסת. בכך היא סייעה ליצור אווירה ציבורית שאפשרה את אישור חוק ההדחה, המאפשר לח״כים להדיח חבר כנסת ברוב מיוחד ובהליך מורכב יחסית. בזמן שהרשימה כולה נאלצה להירתם ולגונן על זועבי, שלא לפרסום הודו רבים מחבריה כי גם בעיניהם מדובר היה בחציית קו אדום.