לכתוב על זה ששרת התרבות מירי רגב דרשה (12 בדצמבר) משר החינוך נפתלי בנט "לעצור את התקציבים" לאקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים, בגלל כרזה של סטודנטית שנה א', זה כבר כמו לספר על כלב שנשך אדם. אין להתפלא על כך ששרת תרבות, שמתפארת בכך שהיא לא קראה מעולם את צ'כוב, אינה מבינה את ההבדל בין תרגיל באמנות שמוצג בחלל פנימי בקמפוס של בית ספר לאמנות, לבין הסתה נגד מבקשי מקלט בכיכר העיר. ואולי היא דווקא מבינה ויודעת שעבודה של סטודנטית בת 18, שמישהו העלה לרשת, לא אילצה את השב"כ להדק את האבטחה סביב ראש הממשלה. אבל רגב, כמו רגב, לא מרשה לעצמה להחמיץ הזדמנות לקושש כמה לייקים מחסידיה.
רבים בימין, ואפילו בשמאל, לא אהבו את השילוב של חבל תליה עם דמותו של ראש הממשלה. אחרים ראו ביצירה דרך מקורית לבטא ביקורת נגד בנימין נתניהו, שהיה בין מובילי ההסתה האלימה שקדמה לרצח יצחק רבין. את החלפת דיוקנו של ברק אובמה והמילה HOPE בדיוקן של נתניהו והמילה ROPE הם קראו כהצגתו של נתניהו כתליין התקווה לשלום. באמנות, כמו באמנות, המתבונן הוא זה שמפרש את היצירה, או כפי שניסח זאת ראש המחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל, אלי פטל: "תרגיל במסגרת האקדמיה אינו קריאה לפעולה. תכליתו של חינוך לאמנות הוא מתן האפשרות לשאול שאלות על המרחב האישי, החברתי, התרבותי - ובהכרח הפוליטי - בו אנו חיים".
חוסנה של דמוקרטיה נמדד בין השאר ביכולת לספוג ביקורת ולהבליג עליה. המשמעות של דמוקרטיה מתגוננת איננה רק התמודדות עם הסתה לאלימות, אלא הגנה על המרחב הציבורי מפני סותמי פיות בשם "המאבק בהסתה". בפרשת בצלאל, שניים משומרי הסף הבכירים ביותר של המרחב הזה הזמינו עתה חוקרי משטרה מטעם השלטון לחדור אל לב לבו של עולם התרבות והאמנות. פרקליט המדינה שי ניצן החליט שיש מקום לפתוח בחקירה נגד הסטודנטית ומנהל המחלקה שלה בחשד להסתה. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, התפנה מעיסוק ב״בדיקות" בתיקי ראש הממשלה שנערמו על שולחנו, ואישר גם הוא את חקירתם של הסטודנטית ושל המורה שלה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
