העמדה שהציג השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מזכירה את אמרת השפר של ראש הממשלה יצחק שמיר, ערב צאתו לוועידת מדריד באוקטובר 1991: "הים הוא אותו ים, והערבים הם אותם ערבים". במילים אחרות, רק פתי מאמין שמנהיגי ערב ואש"ף, אשר נענו להזמנתו של הנשיא ג׳ורג׳ בוש האב לשבת לראשונה לצדו של מנהיג ציוני, השלימו עם קיומה של מדינת יהודים. רק תבוסתן שמאלני ייתן להם שטחים.

נתניהו מנסח את אותה גישה באופן מעט יותר מעודן. ראש הממשלה טוען שהוא תומך בפתרון שתי המדינות, משמע, בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, כפי שהכריז בנאום בר אילן בשנת 2009. אך, אבוי, הים נשאר אותו ים, והפלסטינים נשארו אותם פלסטינים. נתניהו ינסה לשכנע את טראמפ כי מדורי דורות הם מכשילים את פתרון שתי המדינות ואת כינונה של מדינה משלהם. הם, ולא הישראלים שמחזיקים אותם 50 שנה בכיבוש וגוזלים את אדמתם.

כבר בשיחת הטלפון שקיים עם טראמפ למחרת הבחירות לנשיאות, ניסה עליו ראש הממשלה את הטיעון שהשלום תקוע בגלל סירובם של הפלסטינים לבטא את מילות הקסם "ישראל היא מדינת העם היהודי". הטיעון הזה אמור להעלים את העובדה שנתניהו יגיע לבית הלבן ב-15 בפברואר בלי מנדט מהממשלה שלו להציג קווי מתאר להסדר מדיני עם הפלסטינים. הוא לא ביקש ולא קיבל מהשרים היתר לעסקה כוללת עם מדינות ערב, כמו זו שטראמפ דיבר עליה בראיון ל"ישראל היום" שפורסם ב-12 בפברואר. מבחינתו של אבו מאזן, הכרה בישראל כמדינה יהודית כמוה כהתנכרות ל-1.5 מיליון ערביי ישראל. השותף נפתלי בנט מהבית היהודי איים קבל עם ועדה כי הזכרת המילים "מדינה פלסטינית" בפגישה עם טראמפ תחולל רעידת אדמה.

כבר לפני חמש שנים, במארס 2012, גילה בני בגין, אז שר בממשלת נתניהו, שהמלך הוא עירום וכי "פתרון שתי המדינות" שראש הממשלה הלביש על עצמו הוא עורבא פרח. במפגש עם סטודנטים באוניברסיטה העברית אמר בגין שנאום בר-אילן ותפיסת שתי המדינות לא הובאו ולא יובאו לדיון בממשלה. "אין זו עמדת הממשלה", ציין אז הסמן הדמוקרטי של הליכוד והוסיף, "זה מאפשר לאדם כמוני להיות חבר בממשלה ולפעול". בבחירות לכנסת ה-20 שהתקיימו במארס 2015, הציג את עצמו נתניהו כבלם היחיד שבכוחו למנוע מהשמאל להקים מדינה פלסטינית ולמסור שטחים לאיסלאם הקיצוני. "אם אתה ראש ממשלה, לא תקום מדינה פלסטינית"? חידד המראיין. נתניהו השיב במילה אחת: "אכן".