המערכת הפוליטית והביטחונית בישראל המתינה בדריכות חודשים רבים לפרסום הדו"ח שהכין מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, על אירועי מבצע צוק איתן ברצועת עזה. כמעט כולם היו משוכנעים שהמבקר יתמקד בשאלת היערכותה של ישראל לאיום מנהרות חמאס, אך הדו״ח כולל התייחסות משמעותית גם לכך שמקבלי ההחלטות זנחו לחלוטין כל פתרון מדיני ואזרחי למצוקתם של תושבי עזה, שהפכה לאיום ביטחוני גדול יותר מהמנהרות.

השופט שפירא ציין את התרעתו מאפריל 2013 של מתאם הפעולות בשטחים לשעבר, האלוף איתן דנגוט. כשהופיע אז בישיבת הממשלה הציג דנגוט לשרים את חומרת המצב ההומניטרי בעזה, והעריך כי המשבר עלול להביא לפיצוץ בתוך שנתיים, אולם ראש הממשלה והשרים לא התרשמו. הדיונים על רצועת עזה התמקדו אך ורק במציאת פתרונות צבאיים. הקבינט המדיני-ביטחוני, ובעיקר ראש הממשלה נתניהו, לא נתנו את הדעת לכך שישראל יוצרת במו ידיה סכנות ביטחוניות גדולות בעזה העלולות לפרוץ בכל רגע, ולסכן ולשבש את חייהם של תושבי ישראל.

המבקר מצטט בדו״ח יותר מפעם אחת דברים שאמר שר הביטחון אז, משה יעלון, ביום השני למבצע צוק איתן (9 ביולי 2014), כי "אילו היה ניתן מענה למצוקה...של חמאס לפני מספר חודשים אפשר שחמאס הייתה נמנעת מההסלמה הנוכחית". דבריו של יעלון מהווים אמנם חוכמה שלאחר המעשה, אך גם ביטוי מוחשי לכך שהקשר בין סגר למלחמה היה ידוע וברור לכולם.