"איננו יכולים לשיר שירי הלל לירושלים המאוחדת בזמן שמזרחה של ירושלים, שבה גרים 40 אחוז מתושבי העיר, הוא המרחב העירוני העני בישראל. אסור לנו לקבל את זה שבמלאת חמישים שנה לאיחודה של ירושלים, ירדה ירושלים, עיר הבירה של ישראל, לאחד האשכולות הסוציו-אקונומיים הנמוכים ביותר". שוב היה זה נשיא המדינה ראובן ריבלין, הפעם בטקס ממלכתי לציון 50 שנה לאיחוד ירושלים בגבעת התחמושת (24 במאי), ששבר את רצף הקלישאות מלאות הפאתוס בנאומים אחרים, ואומר לישראלים את הדברים כהווייתם.

ריבלין עשה זאת באומץ גם בטקס יום השואה בדיוק חודש לפני כן (24 באפריל). הוא הפציר בישראלים להפסיק להשתמש בזיכרון השואה כ"משקפיים בהם אנו רואים את העולם",  להיפרד מהנטייה להתקרבנות, ולאמץ נקודת מבט של זיכרון שמגיע מכוח פנימי ומביטחון עצמי.

השבוע, הנשיא ריבלין, איש הליכוד יליד ירושלים, הניח בפני הישראלים מראה לא מחמיאה על המתחולל בעיר הבירה. הוא לא דיבר על חלוקת העיר ולא פקפק לרגע בקשר ההיסטורי והרגשי של יהודים כלפיה, אבל הוא סיפר על יותר מ-300 אלף תושבי העיר הערבים, שחיים בשכונות במזרח העיר בעוני ובהזנחה. לא זכור נאום דומה באירוע כזה מצד אישיות ממלכתית, שמעז להעכיר את שמחת האירוע במסר כה חשוב וכה עגום.