דונלד טראמפ לא היה הנשיא האמריקאי הראשון שקידם את פניו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) בבית הלבן. גם הפעם, כמו במפגשים עם ביל קלינטון כשאבו מאזן ישב לצדו של יאסר ערפאת, ובשיחות עם ג'ורג' בוש הבן וברק אובמה, דיברו על התהליך המדיני, על המאבק בטרור, על המצב הכלכלי הקשה בשטחים ועל ההזדמנות לקדם שלום אזורי. מוקדם לנבא אם ההצהרות של טראמפ על רצונו העז לסגור עסקה בין ישראל לפלסטינים יקרבו את הצדדים להסכם יותר מההכרזות הדומות של קודמיו, אשר הסתיימו במפח נפש במוקטעה. אבל יש כמה הבדלים מעוררי תקווה בין פגישתו של עבאס עם הנשיא ה-45 של ארה"ב לבין מפגשיו עם שלושת הקודמים.

ההבדל הראשון הוא עצם הזמנתו של הנשיא הפלסטיני לבית הלבן בשלב מוקדם כל כך של כהונת נשיא ארה"ב. מנהיג בלי מדינה, נשיא שאינו שולט אפילו בכל הטריטוריה שלו, מקדים מנהיגי מדינות גדולות וחשובות שעומדים בתור להצטלם במחיצתו של טראמפ. זה הציב את עבאס בשורה אחת עם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, סגן יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן בן עבד אל-עזיז, נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי ומלך ירדן עבדאללה השני. כל זה קרה כבר בחצי השנה הראשונה של כהונתו הראשונה של טראמפ.

ההבדל המעודד השני נעוץ דווקא ביחסים המיוחדים של ראש ממשלת ישראל עם נשיא ארה"ב וחבר יועציו ותורמיו. יריבו הישראלי הגדול של עבאס זכה לכבוד מלכים בבית הלבן ויזכה להימנות עם המנהיגים הראשונים שיארחו את טראמפ. ולאור היחסים האלה, קשה יהיה לנתניהו לתקוף את טראמפ על נסיונו להפר את הסטטוס קוו החביב על ראש הממשלה ולהאשים אותו - כפי שנהג כלפי ברק חוסיין אובמה - בנטיות פרו אסלאמיות. במערכת הבחירות ומאז כניסתו לבית הלבן, טראמפ נחשף בעיקר לתורמים ויועצים שמצדדים בעמדותיו של הימין הישראלי והיהודי. עבאס קיבל השבוע הזדמנות להשמיע באוזני טראמפ את עמדותיו ללא מתווכים, וללטף את האגו של הנשיא.

ההבדל השלישי נעוץ באופיו המיוחד של טראמפ. קודמיו בבית הלבן שלחו את המומחים שלהם ללמוד את עמדות הצדדים, לנתח את הבעיות ולהמליץ על פתרונות. סופם שסיימו את כהונותיהם הארוכות עם פחות שלום ועם יותר מתנחלים בשטחי הגדה. טראמפ הוא איש עסקים שחותר "לסגור עסקה" שתהיה טובה לאמריקה ובעיקר תיטיב עם האגו שלו. הוא לא מתעניין בתלונות, ומשתעמם מבעיות של הזולת. אל תספרו לו על מכשולים, הסירו אותם!