ביום שלישי הקרוב [4 ביולי] יתקיימו הפריימריז במפלגת העבודה. שמונה מועמדים (עמירם לוין פרש מהמרוץ) מתמודדים על תפקיד יו"ר המפלגה החבוטה הזו, אבל זו הפעם הראשונה בה המועמד המעניין ביותר הוא דווקא זה שאינו משתתף בבחירות. מדובר במי שכבר עמד, פעמיים, בראש המפלגה שהקימה את מדינת ישראל וכיהן גם כרמטכ"ל, ראש ממשלה ושר ביטחון: אהוד ברק.
מבלי שהצהיר על כך, נמצא ברק בעיצומו של קמבק פוליטי מרתק. הנחת העבודה שלו פשוטה: "העבודה" היא מפלגה ללא מנהיג, בעוד הוא מנהיג נטול מפלגה. עכשיו, כל מה שצריך זה לעזור להם למצוא זו את זה. הסיכוי שכך יקרה אינו גבוה, אבל עד לפני חודשים ספורים הסיכוי לא היה קיים. היום, כולם מדברים על זה.
ברק נועד לגדולות, לפחות בעיני עצמו, עוד מהימים בהם הוא היה המפקד האגדי של סיירת מטכ"ל. הוא נחשב ללוחם המעוטר ביותר בתולדות צה"ל ומונה לראש המטה הכללי בשנת 1991. ברק הוא זה שהטביע את הסלוגן "צבא חכם וקטן" על צה"ל, אם כי כהונתו כרמטכ"ל לא נחשבת למבריקה במיוחד. אחר כך השתחרר, הצטרף למפלגת העבודה, מונה לשר בממשלת רבין וצפה בעיניים כלות איך הפסיד שמעון פרס את הבחירות לבנימין נתניהו ב-1996 לאחר רצח ראש הממשלה. לאחר התבוסה, השתלט ברק על העבודה, הביס את נתניהו ב-99' והפך לראש הממשלה.
דווקא אז, כשהשלים את תכנית ההשתלטות שלו ורק השמיים היו הגבול, התגלה ברק במלוא מערומיו: כהונתו הייתה הקצרה והטראומטית ביותר בהיסטוריה של ישראל. הוא נכשל בניסיונותיו הנמהרים לכרות הסכמי שלום עם הפלסטינים והסורים, האינתיפאדה השנייה פרצה בספטמבר 2000 וברק חווה את נפילת ההתרסקות הפוליטית המהדהדת ביותר בתולדות ישראל. הוא הובס ללא תנאי בידי אריאל שרון בבחירות 2001 לאחר כהונה קצרצרה של כשנה וחצי, ופרש מהחיים הפוליטיים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
