השבוע לפני שלוש שנים [יולי 2014] בדיוק פרץ מבצע "צוק איתן". שני הצדדים, ישראל והפלסטינים, התדרדרו למבצע הזה כנגד רצונם, והוא הפך לסבב הלחימה הגדול ביותר בהיסטוריה העוינת שבין רצועת עזה למדינת ישראל. הוא נמשך 51 ימים והסתיים במה שכונה אז "תיקו אסטרטגי א-סימטרי" (עפ"י האלוף במילואים עמוס ידלין).

חמאס אכן הוכה קשות, אך הצליח להסב נזק משמעותי גם לישראל, להפציץ את עריה לאורך המבצע כולו, ולהכניס לחרדות גם את תושבי תל אביב, למרות ש"כיפת ברזל" סיפקה לכרך הישראלי מטריה אווירית אבסולוטית. חמאס איבד את רוב מנהרות התקיפה שלו אבל לא הוכרע, הצליח לשרוד את המלחמה על רגליו מול הצבא החזק, מצויד ומאומן ביותר במזרח התיכון, והביא לסגירת נמל התעופה הבינלאומי של ישראל ל-48 שעות.

היום, במרחק הזמן, נראה כי ההכרזה על תיקו עשתה חסד עם חמאס: בעצם, על פי המספרים, הסטטיסטיקה ומצבם של המתמודדים שלוש שנים אחרי, ישראל ניצחה בצוק איתן בנקודות. שלוש השנים שחלפו מאז המבצע היו השקטות ביותר מאז החלו הפלסטינים לשגר רקטות "קסאם" מהרצועה לעבר ישראל [2001].

חמאס נמצא, על פי גורמי מודיעין ישראלים, "בנקודת השפל הנמוכה ביותר באבולוציה שלו". גורמים ישראלים מדיניים מגדירים את הנקודה הזו כ"מאבק קיום של ממש". המצב ברצועת עזה לא השתפר, אלא להיפך: שיקום הרצועה מתקדם בעצלתיים, חשמל כמעט אין, המים מזדהמים והולכים, האבטלה בשיא של כל הזמנים והביוב זורם לים.