בשבוע הבא ישוב ראש הממשלה בנימין נתניהו למקום החביב עליו - דוכן הנואמים באולם העצרת הכללית של האו"ם. בסוף החודש (27 בספטמבר) ימלאו חמש שנים למופע האימים שלו שם על הפצצה האיראנית. "איפה צריך לצייר קו אדום?", שאל נתניהו לפני שמתח את הקו שלו על גבי תרשים הפצצה. "צריך לעצור לפני שאיראן מגיעה לשלב שהיא במרחק חודשים או שבועות מלהרכיב פצצה גרעינית". שבועות חלפו, חודשים נקפו והפצצות שמתפוצצות בישראל הן בעיקר פצצות סירחון שנופלות על מעונות ראש הממשלה ורעייתו.

אם נתניהו חש בודד על הדוכן בלי להחזיק בידו ציור של פצצת אטום איראנית, הרי עכשיו כשהסכם הגרעין עם טהרן הסיר את הסוגיה מעל סדר היום, הוא יכול לנסות לזכות בתשומת הלב הבינלאומית עם איור פצצה מתוצרת צפון קוריאה. הבעיה היא, שלא יימצא שימוש לעט האדום, שבו השתמש ראש הממשלה כדי להדגיש את הרף שממנו האיום יהפוך לקריטי. קים ג'ונג און, שליטה של המדינה הקומוניסטית, עיוור לצבע הזה. הוא נהנה לתקוע אצבעות בעיניו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. יום אחד חוגג קים ניסוי גרעיני ולמחרת הוא משתעשע בשיגור טיל מעל שמי יפן. הממשל האמריקאי נותר אובד עצות מול מנהיג שאיש אינו מבין לאן פניו מועדות ולא יכול להעריך מה יהיה הצעד הבא שלו. איפה אובמה כשצריך להאשים אותו בפייסנות? נראה את נתניהו משווה את טראמפ לצ'מברליין.

ראש הממשלה יכול כמובן להציג ראיות לשיתוף הפעולה ההדוק בין שלטון האייתוללות באיראן למשטר הקומוניסטי בפיונגיאנג. למשל, מברק ממחלקת המדינה האמריקאית לשגרירות ארה"ב בבייג'ין, שהודלף במסגרת הדלפות ויקיליקס, המלמד ששתי המדינות עושות שימוש בטיסות מטען מסחריות של חברות התעופה הלאומיות שלהן, לצורך העברת טכנולוגיה ורכיבים. על פי מידע שנאסף על ידי מומחים ישראלים, לא מעט טילים בליסטיים בעלי דלק נוזלי ומשגרי הטילים שנגזרו מהם, פותחו באיראן על בסיס ידע וטכנולוגיה שהועברו מצפון קוריאה .

נתניהו יכול להסתמך גם על מאמר שפורסם בשבוע שעבר ב"הארץ" (6 בספטמבר) מפרי עטו של פרופ' עוזי אבן, שהיה בעבר מדען בכיר בכור בדימונה. המומחה לגרעין כתב כי צפון קוריאה משתתפת באימון וחימוש חיזבאללה בלבנון וחמאס בעזה. אבן, שהיה חבר בוועדה לאנרגיה אטומית, הזהיר כי למדינות נוספות ולארגוני טרור נוספים יהיה בקרוב "מסלול מקוצר" לכלי נשק להשמדה המונית. "ההגמוניה הטכנולוגית שלנו עומדת בפני משבר", מתריע אבן.