קשה להבין מדוע הממשל האמריקאי נזעק להגן על ישראל מפני תביעה פלסטינית בבית הדין הבינלאומי הפלילי. ממשלות ישראל לדורותיהן טענו שכל פעולותיהן בשטחים שנכבשו ביוני 1967 כשרות למהדרין. על פי עמדת משרד החוץ, הגדה המערבית ורצועת עזה הם שטחים מוחזקים באופן זמני, או שטחים במחלוקת. לפיכך, אומרות ממשלות ישראל, כל מה שישראל עשתה ועושה באזורים הללו חוקי לעילא.

אז על מה ולמה נזעקו הממשל והקונגרס האמריקאי למשמע האיום של  הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), לפנות לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בבקשה לחקור את מעשיה של ישראל בשטחים הכבושים? מדוע מזכיר המדינה רקס טילרסון הזהיר בסוף השבוע (17 בנובמבר), שאם אבו מאזן לא יחזור בו מהאיום הזה, הממשל ייאלץ לסגור את נציגות אש"ף בוושינגטון? אם הכל חוקי, אז אדרבא, שהפלסטינים יפנו לבית הדין, ויתנו סוף סוף לישראל להוכיח את חפותה ולהמשיך לבנות בשטחים באין מפריע.

סגירת הנציגות הדיפלומטית בוושינגטון, כעונש על פנייה של הפלסטינים לבית הדין הפלילי הבינלאומי, מעוגנת בחוק שעבר בקונגרס ב-1994, חודשים אחדים אחרי החתימה החגיגית על הסכם אוסלו. אפילו פסימיסטים מושבעים לא צפו אז שכעבור 23 שנה הסכם אוסלו ישמש בסיס לתוכנית ישראלית לסיפוח 60 אחוזים מהגדה (שטח C). מעטים העלו על דעתם שמספר המתנחלים בגדה יגדל מאז פי ארבעה (מ-110 אלף ליותר מ-400 אלף), ועוד היד נטויה.