הניו יורק טיימס דיווח השבוע (4.12) כי תוכנית השלום החדשה, שמתגבשת בימים אלה בבית הלבן, תכלול סעיף שיאפשר ליהודים לחיות בריבונות פלסטינית. הנשיא טראמפ אמר כבר בפברואר השנה שמבחינתו אפשר "מדינה אחת, אפשר שתי מדינות, מה שהצדדים ירצו".
הדרישה להשאיר את ההתנחלויות על כנן במסגרת הסכם קבע בין ישראל לפלסטינים, נשמעת מעת לעת בנאומים של ראש הממשלה ואף הוצגה במשא ומתן עם הפלסטינים. אפילו מנהיג המחנה הציוני, אבי גבאי, אמר כי "אם אתה עושה הסכם שלום, אז אפשר למצוא פתרונות שלא מחייבים פינוי התנחלויות". מדוע כפרים ערבים יכולים להתקיים בלב מדינת ישראל, שואלים ישראלים רבים, בעוד שהמדינה הפלסטינית תהיה "יודנריין"? אז בעצם, למה לא מדינה אחת ליהודים עם מיעוט פלסטיני ומדינה אחת לפלסטינים עם מיעוט יהודי?
תשובה עדכנית לשאלה ההגיונית וההוגנת הזאת אפשר למצוא בסיפורה של התקרית הטראגית מיום חמישי (30 בנובמבר) בצפון הגדה. כמה עשרות תושבים מהכפר קוסרא יידו אבנים לעבר קבוצה של כשני תריסר נערים ומלווים בוגרים שצעדו במבואות הכפר ופצעו שניים מהם באורח קל. אחד המלווים פתח באש מנשקו ופצע למוות את מחמוד זעל עודה, תושב הכפר כבן 48.
בעקבות התקרית פרצו במקום עימותים בין הפלסטינים לכוחות צה"ל. שני חיילים ושישה פלסטינים נפצעו. ראש מועצת קוסרא, עבד אלעזים ואדי, סיפר ל"הארץ" כי מתנחלים ניצלו את נוכחות הצבא כדי לפגוע ברכוש ובבתים בכפר. זה המקום לציין כי "מתנחלים" אינה מילה נרדפת ל"אלימים". הנה, למשל, דיווח שקיבלו פעילי תנועת עו"סים שלום (עובדים סוציאליים לשלום ורווחה) ממוריס שושנה - תושב התנחלות מגדלים, הסמוכה לקוסרא:
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
