ליברמן הוא רק סימפטום למחלת הגזענות

בסוף השבוע (16 בדצמבר) ימלאו 26 שנה להחלטת העצרת הכללית של האו"ם למחוק החלטה קודמת מ-1975 שלפיה "למשטר הגזעני בפלסטין הכבושה ולמשטרים הגזעניים בזימבבואה ובדרום-אפריקה יש מקור אימפריאליסטי משותף, ומקור גזעני זהה, הקשור באופן אורגני למדיניותם, שמטרתה לדכא את כבודו של האדם".

התגברות מופעים של שנאת זרים, הסתה נגד מיעוטים וחקיקה סדרתית להגבלת ארגוני זכויות אדם, מרעילים כיום את ישראל בנגע הגזענות. קשה לחשוב על ביטוי מובהק יותר לגזענות מקריאה של שר בכיר להחרים רבבות בני מיעוטים, רובם המכריע שומרי חוק, ולשלול מהם את אזרחותם.

החלטה 4686, שהוציאה את ישראל מרשימת המשטרים הגזעניים, הייתה תגמול על השתתפותו של ראש הממשלה יצחק שמיר (ביחד עם סגן שר החוץ אז, בנימין נתניהו), בוועידת השלום הבינלאומית במדריד בסוף אוקטובר 1991. בעקבות הסכמתה של ישראל לפתוח במשא ומתן לסיום הכיבוש, פתחו בפניה מדינות רבות, שבהן רוסיה וסין, את שעריהן. הכיבוש בשטחים שהעמיק מאז, ועמו התעמרות באוכלוסייה הפלסטינית ודה-לגיטימציה של ארגוני זכויות אדם, דוחקים את ישראל בחזרה אל מחלקת המצורעים.