אין זה מקרה ש"צעדת השיבה הגדולה" תצא לדרך בגבול רצועת עזה, באותו היום שבו אזרחי ישראל הערבים יצעדו לציון "יום האדמה" (30 במארס). זהו המועד הטוב ביותר לגיוס האחים הפלסטינים בסחנין ובתרשיחא נגד "האויב הציוני". בעוד שישראל אינה חוסכת מאמץ להעמיק את הטריז בין הקהילה הפלסטינית החיה בשטחה הריבוני לבין הקהילות האחיות שלה ברצועת עזה ובגדה המערבית, הכיבוש והקיפוח עושים יד אחת נגד ישראל. השד הדמוגרפי פועל לצד תאומו, שד הגזענות, כדי להוכיח שזהות יהודית-ציונית אינה הולכת יד ביד עם דמוקרטיה ושוויון. ההוכחה האחרונה נמצאה ביישוב הגלילי כפר ורדים.

הצרות החלו כשראש המועצה המקומית, סיון יחיאלי, גילה ש-58 משפחות, המהוות כמחצית מהזוכים במכרז לרכישת מגרשים לבנייה ביישוב, הם, אבוי, ערבים מהעיר הסמוכה מעלות־תרשיחא. על אף שחלק גדול מהאדמות שעליהן יושבים אנשי כפר ורדים הופקעו מתושבי תרשיחא והותירו אותם כמעט ללא עתודות קרקע, יחיאלי הודיע ב-16 במארס כי החליט לעצור את שיווק האדמות. הנימוק: "כפר ורדים הוא יישוב בעל צביון יהודי, ציוני וחילוני". באיגרת לתושבים הסביר יחיאלי כי "חשוב לדבר על זכויות הרוב, ובהן הזכות לקיים יישוב קהילתי המקיים ומשמר ערכי ליבה מוסכמים". הוא הבטיח כי "אם לא נדע, בעזרת המדינה, לתת מענה מאוזן דמוגרפית, שיבטיח המשכיות לצביונו של היישוב, נעצור את השיווקים". באותו הינף קולמוס, ציין יחיאלי כי "מבחינה ערכית, כל אזרח של מדינת ישראל מוזמן להתגורר ביישוב שלנו".