כך נגרר חמאס לעימות מוגבל מול ישראל
אם חמאס רק היה חושב על למנוע מהג'יהאד האסלאמי להגיב על הרג אנשיו, הוא היה זוכה לבוז מהציבור הפלסטיני. איזה ערך יש לו, כמי שחרט על דגלו את עיקרון המוקאוומה, אם צבא החמושים שהקים אינו מסוגל להגיב על הרג פלסטינים סמוך לגדר?
בחצות שבין שלישי לרביעי [30 במאי] נפוצו ברצועת עזה ידיעות שהסתמכו על מקורות בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, כי שני הארגונים הצליחו להגיע להבנות עם ישראל, בתיווכה של מצרים, להפסקת אש. הדיווחים אמנם הוכחשו בישראל, אבל גם אם היו מוקדמים מדי הם מהווים הוכחה לכך ששני הארגונים חשו בתום יממה אחת של עימות צבאי מול צה"ל שהשיגו את היעד שסימנו לעצמם ושעליהם לחתור לסיום לפני שיהיה מאוחר.
מאז חודש אוקטובר 2017, לאחר שצה"ל פוצץ מנהרה של הג'יהאד שחדרה לישראל בה נהרגו גם אנשי הארגון (חלק מגופות ההרוגים נלקחו לישראל כקלף מיקוח להשבת גופותיהם של חיילי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול), הפעיל חמאס מכבש לחצים אדיר על הג'יהאד האסלאמי לבל יעז להגיב ולגרור את עזה למלחמה נוספת מול ישראל. מנהיגי חמאס מבינים היטב מה עלולות להיות תוצאותיה של הרפתקה צבאית נוספת ברצועה, ובסיוע מצרי הצליחו למנוע מהג'יהאד האסלאמי לשגר רקטות לעבר ישראל והתמקדו במחאה עממית על הגדר.
כל זאת עד יום ראשון השבוע [27 במאי], אז טנק של צה"ל הרג שלושה חמושים של פלוגות ירושלים של הג'יהאד אשר ניסו להטמין מטען חבלה סמוך לגדר הגבול עם ישראל. אנשי הארגון, הנתמך באופן ישיר על ידי איראן, מיהרו לאיים כי בכוונתם להגיב – וכך אכן קרה. הפעם חמאס לא איים או הפעיל לחץ על הג'יהאד האסלאמי כדי לעצור את התגובה.
