נפתח הפעם בחדשות הטובות. בית המשפט הגבוה לצדק הורה השבוע (26 באוגוסט) למדינה לאפשר לחמש נשים עזתיות חולות במצב אנוש לצאת מהרצועה לטיפולים מצילי חיים במזרח ירושלים. חטאן של הנשים, כך על פי הודעת הפרקליטות, היה "קרבה מדרגה ראשונה לאיש חמאס". ארגוני זכויות אדם, גישה, אל-מיזאן, עדאלה ורופאים לזכויות אדם, עתרו בתחילה בשמן של שבע נשים עזתיות חולות שלא הורשו לקבל טיפול רפואי בישראל. בעקבות העתירה הודתה המדינה כי טעתה בנוגע לשתי חולות, שאינן קרובות משפחה בדרגה ראשונה של אנשי חמאס, והן הונחו להגיש מחדש את הבקשות. כוחותיה של אחת מהן אפסו לאחר המאבק המשפטי, והיא ויתרה על פתיחה מחדש של ההליך הביורוקרטי המתיש הכרוך בבקשה לצאת לטיפול הקריטי.
ראש הרכב השופטים, עוזי פוגלמן, קבע בפסיקתו: ״ביסוס ההחלטה על פעילות אסורה של בן משפחה, שאין כל טענה כי החולה מעורב בה או מודע לה, מנוגדת למושכלות היסוד שבהם אנו מחויבים". החרה החזיק אחריו השופט יצחק עמית בכותבו: "ההחלטה להמית אישה, פשוטו כמשמעו, בשל עוון אחיה או בעלה, עומדת בניגוד לכלל היהודי הבסיסי 'כי אם איש בעוונו ימות".
במדינה מתוקנת נשים חולות סרטן לא היו נאלצות להידפק על שערי בית המשפט העליון כדי לזכות בטיפול רפואי המגיע לכל בן אנוש. אך מדינה הכובשת עם אחר ושוללת את זכויותיו לחירות ושוויון, בתירוץ שווא של "צורכי ביטחון", אינה מדינה מתוקנת. בימים כתיקונם, החלטת בג"ץ להתיר לחולות פלסטיניות להגיע לבית חולים פלסטיני במזרח ירושלים לא הייתה נחשבת מעשה חריג. אך בימים אלה, שבהם שרים וחברי כנסת, בראשם שרת המשפטים איילת שקד, מנהלים מסע הסתה פרוע נגד בית המשפט העליון, ביקורת שיפוטית על החלטת ממשלה ראויה לצל"ש.
לדמוקרטיה הישראלית המדממת הייתה השבוע סיבה למסיבה צנועה. מסיבת עניים. אכן, כפי שכתב פרופסור מרדכי קרמניצר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, בג"ץ "הציל את עצמו ואת אזרחי ישראל מאחריות למותן של חמש נשים".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
