רבים תהו מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמזדרז לצייץ נגד כל פגיעה בכבודו של יהודי, נאלם דום לנוכח תקיפתם האכזרית (23 באוגוסט) של שלושה צעירים ישראלים בגלל היותם ערבים. לא, אין זו רשלנות או מעידה. ראש הממשלה פעל בדיוק על פי השקפת עולמו, השקפה שביטא כעבור שבוע בטקס לקריאת הקריה למחקר גרעיני בנגב על שמו של שמעון פרס. "החלשים קורסים, נטבחים, נמחקים מן ההיסטוריה", אמר נתניהו, "והחזקים, לטוב או לרע, הם אלה ששורדים. את החזקים מכבדים, עם החזקים כורתים בריתות". הרופא הערבי ושני חבריו, מה לעשות, היו חלשים, ואילו חברי כנופיית הפשיסטים היו חזקים, "לטוב או לרע".

חיזוק לאותה השקפת עולם דרוויניסטית העניקה השבוע (4 בספטמבר) שרת המשפטים איילת שקד. בכנס לשכת עורכי הדין איימה השרה כי ביקורת שיפוטית על חוק יסוד, כשהיא מכוונת כמובן לחוק הלאום המונח על שולחן בג"ץ, תהווה רעידת אדמה, "לא רק משפטית אלא גם פוליטית", ואפילו "רעידת אדמה משטרית". לא פחות. "כמי שמאמינה בדמוקרטיה בכל לבה", חתמה שקד את נאומה, "לא אוותר על מקומו של העם. לא אוותר על מקומם של נציגיו. לא אוותר על הדמוקרטיה. כנסת של העם, על ידי העם, למען העם, לא תאבד מן הארץ".

זוהי אותה כנסת שהחליטה ברוב זעום לזהם את ספר חוקי היסוד בחוק שמפשיט חמישית מאזרחי המדינה - הערבים - מזיקה למולדת שלהם, ומעודד אך ורק התיישבות יהודית. זוהי אותה כנסת שאחד מחבריה, ח"כ מוטי יוגב, חבר סיעתה של שקד, צעק לעברם של נבחרי ציבור, ״זאת לא הארץ שלכם״. זו הייתה ברכת הדרך שלו לחברי הרשימה המשותפת שמבקשים ישועה מפרלמנטים ומהיכלות משפט מעבר לים. זה אותו יוגב שב-2015 קרא לעלות על היכל בית המשפט העליון עם דחפור D9.

הכוונה המוצהרת לשלול מבית המשפט העליון את סמכותו לפסול חוק יסוד, תוך שימוש בפרשנות שדמוקרטיה קובעת כי "המנצח לוקח הכל", משאירה בידי המיעוט הערבי שתי אפשרויות: האחת, להשלים עם הפיכתם באופן רשמי לאזרחים סוג ב'.  השנייה, לגייס למאבקם את החוק הבינלאומי ואת אמנת זכויות האדם. "הביקור שלנו בבריסל הוא סוג של הגנה עצמית מפני התעמרות נתניהו וממשלתו בציבור שלנו", אמר ח"כ ג'מאל זחאלקה לאל-מוניטור, שעה קלה לאחר פגישתם של חברי הקבוצה עם שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, ב-4 בספטמבר.