שרת המשפטים, איילת שקד, רואה באיוש בית המשפט על פי רוחה את היעוד העיקרי של תפקידה. לזכותה ייאמר כי היא אינה מסתירה זאת. לא בכדי, בתום מסיבת העיתונאים הפתטית שבה הודיעו היא ושר החינוך, נפתלי בנט, כי אין בדעתם לפרוש מן הממשלה [19 בנובמבר], סיימה שקד את דבריה בכך שמצפה לה ביום שישי ישיבת הוועדה לבחירת שופטים, למרות ששום עיתונאי לא שאל אותה לאן מועדות פניה.
שקד הצליחה למלא את בתי המשפט, ובעיקר את בית המשפט העליון, באנשים שאין היא מסתירה את מאפייניהם: שמרנים ומסורתיים. מטרתה העיקרית היא לנסות לבנות בית משפט שלא יעמוד בדרכו של הימין לספח את הגדה המערבית, כאשר האפשרות הזו תבשיל. אני מקווה שלא יגיע רגע כזה, וכי אם יגיע – יעמוד בית המשפט כנגד הפרה ברורה כל כך של החוק הבינלאומי ושל מחויבויותיה הבינלאומיות של ישראל; אבל בינתיים נגרם לחברה הישראלית ולדמוקרטיה הישראלית נזק כבד מאוד מידי שופטי שקד, והבולט בהם התרחש בשבוע שעבר [18 בנובמבר]: ברוב של שני שופטים מול שופט אחד, אימץ בית המשפט העליון את קביעתו של בית הדין הרבני הגדול שלפיה אישה שבגדה בבעלה לא תקבל את מחצית דירת מגורי הזוג בניגוד ל"הלכת השיתוף" הנהוגה במשפטי גירושין.
שני שופטי הרוב, דוד מינץ ואלכס שטיין, מונו בתקופתה של שקד, החתומה בכך, באופן אישי, על נזק גדול מאוד לחייהם של אנשים חופשיים בישראל. למרות זאת, אני רוצה להאמין שפסק דין תמוה מסוג שכזה לא עמד לנגד עיניה כאשר החלה בריצת האמוק שלה למינוי שופטים שמרנים. אני רוצה לקוות שהיא סופקת כפיים נוכח פרי עמלה הבאוש. אבל החזרת הגלגל לאחור לא תהיה פשוטה.
יש רק מדינה דמוקרטית אחת בעולם שבה דיני נישואין וגירושין הם הדינים הדתיים בלבד, וזו ישראל. כיוון שמשמעות הדבר היא פגיעה קשה מאוד בנשים (החוקים הדתיים נכתבו בידי גברים, שמבחינתם, בגידה של אישה בבעלה למשל, מהווה פשע חמור, ואילו בגידה של גבר באשתו אינה עבירה כלל, אלא אם מדובר ביחסים עם אישה נשואה), התאמץ בג"ץ – מתוקף סמכותו לדון בפסקי דין של בית הדין הרבני הגדול ועל בסיס חקיקה אזרחית בענייני חלוקת רכוש במשפטי גירושין – לצמצם במהלך השנים את היקף האפליה המצמררת הזו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
