בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו השבוע [30 באוקטובר] לא דיברו על "האיום האיראני", סמלו המסחרי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. במסדרונות בית הספר על שם ד"ר אלימלך רימלט, שבו הוצבו הקלפיות בשכונת רמת פולג בנתניה, לא דיברו על חוסר האונים של הממשלה מול "טרור העפיפונים", שממרר את חייהם של תושבי עוטף עזה. שיחות מערכת הבחירות עסקו בתכנית להקים בתי מלון חדשים בשפת הים, בהשקעת החסר בחינוך והשקעת היתר במזרקות.
מטבע הדברים, סדר היום של הבחירות המוניציפאליות שונה מזה שצפוי להעסיק את הציבור הישראלי בבחירות לכנסת, הממשמשות ובאות. עם זאת, מתוצאות הבחירות המקומיות ניתן לדלות אי אילו תובנות לגבי הרוחות המנשבות בימים אלה בחברה הישראלית.
תובנה אחת, משבר אמון בזרועות אכיפת החוק: שורה של ראשי רשויות, החשודים ואף מואשמים בעבירות פליליות, זכו לאמון הבוחרים ביישוביהם. למעשה רק ארבעה מועמדים מתוך 13 מעליהם מרחפת עננה פלילית, לא נבחרו לכהונה נוספת. ראש עיריית ראשון לציון דב צור, החשוד בשוחד, עלה לסיבוב שני (המתקיים כאשר אף אחד מהמועמדים לא משיג לפחות 40% מהקולות). ראש עיריית אשקלון איתמר שמעוני, המואשם בשוחד, הפסיד בסיבוב הראשון בפער של 400 קולות בלבד. ראש המועצה האזורית תמר דב ליטבינוף, שהודה והורשע בהפרת אמונים, נבחר לקדנציה נוספת. ההישג המרשים ביותר נזקף לזכותה של ראש עיריית נתניה מרים פיירברג-איכר, שהמלצת המשטרה להעמידה לדין ממתינה על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מאז מארס 2017. כעת היא נבחרה מחדש.
ההישג של ראשי רשויות ששמם הוכתם בשחיתות מלמד על שחיקה מדאיגה ברגישות הציבורית לערכי הדמוקרטיה והמוסר. אם איש ציבור המואשם בשוחד יכול לשמש ראש עיר, מדוע פוליטיקאי שמואשם בשוחד לא יכול להנהיג מדינה?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
