אוסטרליה הרחוקה איננה חברה קבועה במועצת הביטחון וגם לא נמנית על מועדון המזרח התיכון הנכבד המכונה "הקוורטט". בדרך כלל עמדותיה בנוגע לסכסוך הישראלי-הפלסטיני הן בתצורת "העתק הדבק" של מדיניות הממשל התורן בוושינגטון. והנה, בימים אלה החלטתה של אוסטרליה להכיר במערב ירושלים כבירת ישראל [15 בדצמבר] העלתה אותה לכותרות מדורי המזרח התיכון בתקשורת העולמית. הנפת דגל אוסטרליה מעל משרדים חדשים לענייני סחר וביטחון שייפתחו בירושלים, ראויה בדוחק להערת שוליים בדפי ההיסטוריה של הסכסוך. אולם, לשון ההחלטה, ויותר מכך שלל התגובות המגוונות שליוו אותה, מייצגים נאמנה את מצבו העגום של מה שמכונה "תהליך השלום". קשה למצוא דוגמא טובה יותר להפיכתו של משא ומתן מדיני לסחר-מכר ציני.
נתחיל בהכרזה של ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, בנאום שנשא בסידני, כי ממשלתו מכירה במערב ירושלים כבירת ישראל. עם זאת, הוא הדגיש, "אנו מצפים להעביר את השגרירות שלנו למערב ירושלים לאחר השגת הסדר קבע וכתמיכה בו". אבל אם מכירים – למה לא מעבירים? אולי בגלל "הפקעת הקרקעות, ההריסות וההתנחלויות שמערערות את השלום ותורמות למבוי הסתום (בתהליך המדיני)", כדברי מוריסון באותו נאום.
וכיצד אוסטרליה מבטאת היום את תמיכתה בהסדר קבע שיכשיר את הקרקע, כך לפי מוריסון, להכרה במזרח ירושלים כבירת פלסטין? ובכן, עשרה ימים לפני אותו נאום [5 בדצמבר] הצביעה משלחת אוסטרליה באו"ם נגד החלטה שתומכת ללא עוררין בפתרון שתי המדינות ישראל ופלסטין, החיות זו לצד זו בשלום ובביטחון על בסיס גבולות 1967, ואימוץ יוזמת השלום הערבית, מפת הדרכים והחלטת מועצת הביטחון 2334 מדצמבר 2016.
156 מדינות תמכו בהחלטה, ורק ארבע – אוסטרליה, ליבריה, איי מרשל ונאורו – נענו לבקשת ישראל וארה"ב להצביע נגד. הצבעתה של אוסטרליה נגד החלטה הקוראת לקדם את פתרון שתי המדינות, מהלך שלא זכה לכותרות הראויות, הרשימה את הפלסטינים יותר מההבטחה, העתידנית משהו, להכיר במזרח ירושלים כבירת פלסטין עם בוא השלום (המשיח?).
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
