מנהיג הבית היהודי נפתלי בנט לא מהמר על כך שאיל ההימורים היהודי-ימני שלדון אדלסון יציע לידידו הטוב דונלד טראמפ עסקה, שתשכנע את הנשיא האמריקאי לגנוז את "עסקת המאה". הוא גם לא בונה על הטיעון שאלוהים נתן ליהודים את ארץ ישראל מהים עד הירדן. בניגוד לחבריו בימין המתנחלי, שאימצו פרשנות פשטנית של האמרה הבן-גוריונית "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים!", בנט מתייחס ברצינות לגויים ואפילו לשמאלנים תוצרת הארץ. הוא מבין שכדי "לשמוט את הקרקע מתחת לטיעון האפרטהייד", כדבריו, יש להציג תכנית מדינית שתאפשר לישראלים להעמיק את ההתיישבות בשטחים וגם תבטיח שוויון זכויות לפלסטינים החיים באותם שטחים. בנוסף לכך, התכנית חייבת למנוע שינוי במאזן הדמוגרפי לרעתו של המגזר היהודי.
מובן מאליו שלא ניתן לממש את כל היעדים הללו בכל שטחה של הגדה המערבית, על כ-2.5 מיליון תושביה. בצר לו, מגייס בנט לעזרתו את הסכם אוסלו, שנוא נפשו של מחנה הימין המתנחלי, ו"מסתפק" בסיפוח שטחי C, הכוללים 60 אחוז מהגדה. בנט מציע להפוך את ההסדר הזמני שהעניק לישראל את מלוא השליטה בשטח הזה להסדר קבע. הסיפוח יהפוך את ההתנחלויות לחלק אורגני ממדינת ישראל, בדיוק כמו תל אביב וחיפה. מעמדם החוקי של כ-413 אלף תושביהן היהודים יהיה זהה לזה של אחיהם ואחיותיהם החיים בשטחה הריבוני של ישראל, הנהנה מהכרה בינלאומית מלאה.
הספחנים אינם מתעלמים מנוכחותם של רבבות הפלסטינים הפזורים בעשרות כפרים לאורכו ולרוחבו של אזור C, אשר ממאנים לפנות את אדמתם למתנחלים. כדי לגמד את הבעיה, בנט מצמק את מספרם לכ-50 אלף בני אדם, בעוד שנתונים של האו"ם וארגוני זכויות אדם מצביעים על מספר גדול פי ארבעה ויותר. נניח לרגע כי בנט דייק, וכי מספרם של הפלסטינים החיים בשטח הנכסף אינו עולה על כמה רבבות. האמנם על ידי סיפוחם לישראל והפיכתם ל"אזרחים ישראלים מלאים", כהבטחתו של בנט, "נשמוט לחלוטין את הקרקע מתחת לטיעון האפרטהייד"?
בעוד שהאפרטהייד הדרום אפריקאי היה מושתת על אפליה על בסיס של גזע, טענת האפרטהייד שאליה כוונו דבריו של בנט מתייחסת לאפליה על בסיס לאומי. ביטולו של משטר האפרטהייד הדרום אפריקאי היה מלווה במתן זכויות פוליטיות שוות לבני כל הגזעים. הרקורד הישראלי לגבי זכויותיהם של מסופחיה אינו מעודד, וזאת בלשון המעטה. מאז סיפוחה של מזרח ירושלים לישראל ב-1967 נהנים התושבים הפלסטינים ממעמד של תושבי קבע, בדומה לתיירים שהשתקעו בישראל. מעמדו של תושב שכונת שייח' ג'ראח שונה מזה של שכנו במעלות דפנה שמעבר לרחוב. הוא זכאי להצביע בבחירות לעירייה, אך אינו מוזמן להשתתף בבחירות לכנסת ואף לא זוכה לדרכון ישראלי. רוב בקשות ההתאזרחות של התושבים הפלסטינים נדחות על ידי משרד הפנים (המשרד אישר בשנת 2016 רק 223 מתוך 1,081 בקשות).
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
