באופן פרדוקסלי, דווקא מפלגתם החדשה של בני גנץ ויאיר לפיד "כחול לבן" היא שדחקה את מפלגת העבודה כל הדרך חזרה אל עמדותיה המסורתיות בתחום המדיני.
זה קרה כמעט מיד אחרי המפץ הפוליטי שחוללה הקמת המפלגה החדשה ביום חמישי האחרון [21 בפברואר]. איחוד מפלגות המרכז-שמאל היה בגדר החדשות הרעות ביותר שיו"ר העבודה אבי גבאי יכול היה לבקש לעצמו, ביום שאחרי ההודעה על הצטרפותו של האלוף במיל' טל רוסו כמספר 2 שלו במפלגה.
גם בלי כחול לבן הקמפיין של מפלגת העבודה היה מסובך. עם נקודת פתיחה ירודה של מספר חד ספרתי בסקרים אחרי שהתחיל את מערכת הבחירות כמועמד לראשות הממשלה, ולאחר השקת קמפיין מוצלחת של גנץ ובריחת מצביעים אליו, העתיד של גבאי נראה קודר. האיחוד הגדול בין חוסן לישראל ליש עתיד כבר היה משול למכת מוות. כשמצביעי גוש המרכז-שמאל ראו לנגד עיניהם אפשרות ממשית להפיל את נתניהו, הם התרכזו אל תוך הפלטפורמה שבראשה עומדים כעת גנץ ולפיד. את המחיר עלולות לשלם מפלגות השמאל, העבודה ומרצ.
ב-2009 מרצ הייתה מאוד קרובה להישאר מחוץ לכנסת. רבים מתומכיה עברו לציפי לבני שעמדה בראש קדימה, כי האמינו שכך יעזרו לה להיבחר לראשות הממשלה. במצב הזה בדיוק נמצאת עכשיו מפלגת העבודה. בלית ברירה הוחלף שם שוב הקמפיין, והיו"ר גבאי צריך כעת לנווט את מפלגתו במים סוערים באופן שיחזיר מצביעים שברחו לכחול לבן ויבלום נדידה נוספת; בה בעת אסור לו לתקוף חזיתית את גנץ, כי אז ייראה כמי שפוגע בסיכוי להפלת נתניהו – מה שמצביעי העבודה רוצים יותר מכל.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
