ביום ראשון [31 במארס], כמו בכל יום מאז פתיחת מערכת הבחירות, ידיהם של הפרשנים הפוליטיים היו עסוקות בדליית גושי בוץ שפוליטיקאים מהימין, השמאל והמרכז הטיחו אלה באלה. מה לא היה שם? עדכון אחרון בפרשת הצוללות של נתניהו, ניתוח הגמגום של בני גנץ, בחינת הריאיון עם גבי אשכנזי, משמעות הפרישה של אושרת קוטלר. תשעה ימים לפני הבחירות נותר זמן לדיווח על שקנאי תועה שברח מהספארי, אך אף מילה על ההצהרה המסכמת של פסגת הליגה הערבית, שננעלה באותו יום בתוניס בנושא הפלסטיני.

את מי מעניין שמדינות ערב החליטו לדבוק ביוזמת השלום שלהן משנת 2002? אז מה אם למרות המוקשים שהצמד נתניהו-טראמפ הטמינו להן בשנה האחרונה בירושלים וברמת הגולן, מדינות הליגה הערבית מתעקשות להציע שוב לישראל יחסים נורמליים ושלום מלא על בסיס גבולות 1967?

בנובמבר 2017 קיימה מליאת הכנסת דיון מיוחד, על פי בקשתם של למעלה מארבעים חברי כנסת (דיון 40 חתימות), בנושא "מה האתגר המדיני של ממשלת ישראל בעקבות ההזדמנויות החדשות שנוצרו?". חבר הכנסת יצחק הרצוג, אז יו"ר האופוזיציה, פנה אל ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמר: "מדובר במהלך אזורי דרמטי ואתה יודע שהוא קיים...מאז 2009 החמצת פעם אחר פעם רגעים היסטוריים". הרצוג התכוון לנסיגה של נתניהו ברגע האחרון מיוזמה אזורית בהובלתו של נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן.

הרצוג קרא לנתניהו "לקבל החלטות דרמטיות ולענות על השאלה איך להבטיח את עתיד מדינת הלאום של העם היהודי". הוא היקשה על ראש הממשלה ושאל אם הוא רוצה שהמורשת שלו תהיה זאת של שב ואל תעשה עד לאובדן הרוב היהודי, לצד הפצת שנאה והסתה נגד היועץ המשפטי לממשלה, המפכ"ל והתקשורת. כצפוי, נתניהו השיב כי "ראש ממשלה מחליפים בקלפי", והתרברב כי "בגלל ההישגים העצומים שלנו הציבור קובע פעם אחר פעם שאני אעמוד כאן ואתם תשבו שם."