בעוד כחודש, ב-30 ביוני, ימריא המטוס האחרון משדה התעופה "שדה דב" שבצפון תל אביב. כמעט 81 שנים אחרי שהוקם על ידי הבריטים [ספטמבר 1938], יעשה שדה דב צעד נוסף ומשמעותי לקראת הפיכתו למתחם מגורים ובילויים מהיוקרתיים בישראל, על חוף ימה של תל אביב. תכנית הבנייה, שאושרה בפברואר האחרון ע"י הוועדה לשמירה על הסביבה החופית ובאפריל הופקדה להתנגדויות הציבור, משתרעת על שטח של כ-2,500 דונם והיא כוללת 16,000 יחידות דיור (6,900 מהן דיור בר-השגה), כ-514,000 מ"ר מבני ציבור, כ-126,000 מ"ר מסחר, כ-323,000 מ"ר שטחי תעסוקה, כ-200,000 מ"ר מלונאות וכ-385 דונם פארק וגנים ציבוריים.

שדה דב הוא השטח הפתוח האחרון שנותר בתל אביב. כל עוד הוא משמש שדה תעופה, נמנעת התפתחות העיר צפונה. עבור עיר שמתמודדת עם מצוקת דיור חריפה ומחירי נדל"ן יקרים, התכנית הזו לכאורה הייתה אמורה להתקבל במחיאות כפיים; אלא שבפועל יש מי שרואים בה רעיון נורא ואיום כולל ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, הסבור שסגירת שדה התעופה היא "החלטה אומללה" ומנסה לקדם תכנית אלטרנטיבית הכוללת את השארת פעילותו של שדה התעופה וצמצום הבנייה במתחם.

"השדה הזה משמש את מטרופולין תל אביב. סגירה שלו תפגע קשות ביכולת הניידות של תושבי האזור", אומר לאל-מוניטור אחד ממובילי ההתנגדות לפרויקט, הפעיל החברתי רועי מימרן, שאף מתחזק קבוצת פייסבוק בנושא בשם "לשמור על שדה דב". לדבריו, "בנייה חדשה תצופף את העיר שגם כך סובלת מפיצוץ אוכלוסין, ותייצר כאוס תחבורתי. בנוסף, מגדלי הענק ייפגעו בקו הרקיע של רבים מתושבי העיר, יגבירו את כליאת האוויר בשכונות ויגרמו לפגיעה בבריאותם של תושבי האזור. עוד לא מאוחר לבטל את המיזם".

ההתנגדות לסגירת שדה התעופה שדה דב היא חדשה יחסית. עוד בשנת 1961 דרשה עיריית תל אביב את פינוי השדה, בתמיכת התושבים שראו בו מטרד. לימים נקבע מועד הפינוי ל-1 בספטמבר 1967. במקביל החלה המדינה למכור חלק מהקרקע ליזמים פרטיים שביקשו לבנות עליה עם פינוי השדה. אבל ככל שחלפו השנים מועד הפינוי נדחה שוב ושוב ומספר הטיסות עלה. ב-11 החודשים הראשונים של 2018, למשל, נרשמה עלייה של כ-5% במספר הטסים באמצעות שדה דב לאילת וחזרה – סך הכל למעלה מ-720 אלף נוסעים.