קשה להחליט מה עומד מאחורי רעיון הסדנה הכלכלית "שלום לשגשוג", שממשל טראמפ ביקש משליט בחריין לארח בארצו בסוף יוני [2019]. האם הוא מבטא חוסר הבנה מוחלט וזלזול גזעני בערבים בכלל ובעם הפלסטיני בפרט? האם זהו עוד צעד מתואם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו שנועד למרוח זמן ולהתיש את הנשיא מחמוד עבאס? הייתכן שלפנינו עוד מפגן של חוסר הבנת הכוחות הפועלים במזרח התיכון?

השימוש הגזעני בסנקציות כלכליות, כדי לדכא שאיפות של עם הנאבק נגד כובש זר, אינו זר לעם היהודי היושב בציון. ידועה לשמצה ההוראה של הגנרל אוולין יו בארקר, מפקד העליון של כוחות הצבא הבריטי בארץ ישראל ובעבר הירדן, לחיילי הממלכה להדיר את רגליהם מבתי עסק יהודים. בפקודת יום שהפיץ ביולי 1946 לאחר הפיגוע במלון המלך דוד בירושלים, כתב הגנרל האנטישמי כי "פגיעה בכיסיהם והפגנת רגשות התיעוב שלנו כלפיהם" היא הדרך להעניש את היהודים "בצורה השנואה על הגזע הזה יותר מאשר על כל גזע אחר".

כבר יותר משנתיים שממשל טראמפ פוגע בכיסם של הפלסטינים, בניסיון לאנוס אותם להשלים עם הצעדים החד-צדדיים שהוא נוקט לטובת ישראל – בראשם ההכרה בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות האמריקאית לעיר. הממשל קיצץ בסיוע לרשות הפלסטינית וביטל את התמיכה האמריקאית בסוכנות הסעד לפליטים אונר"א. הוא גם לא היסס לפגוע בפעילותם של ארגונים הומניטריים וביוזמות של יצירת דו-קיום בין פלסטינים לישראלים. "לאחר שנים של ניהול ארגון 'זרעים של שלום' (שמקיים מחנות קיץ משותפים לבני נוער ישראלים ופלסטינים)", צייץ אשתקד [2018] ד"ר אהרן מילר, ששירת שנים ארוכות בצוותי שלום אמריקאים, "מה שממשל טראמפ עושה לישראלים ולפלסטינים הוא אכזרי, מטופש ופוגעני".

לממשל טראמפ היה ממי להעתיק את השימוש במזומנים כאמצעי לחץ על הפלסטינים. כבר שנים שממשלות ישראל מעכבות את כספי המסים שהן גובות עבור הרשות. אך בחלוף יותר מרבע מאה מאז הסכם אוסלו, הגיע הזמן שבוושינגטון ילמדו שסנקציות לא ישכנעו את הפלסטינים לוותר על שאיפתם למדינה עצמאית בגבולות 67' שבירתה מזרח ירושלים. כולל ריבונות בחארם א-שריף/הר הבית. אפשר היה לצפות שהם [האמריקאים] יבינו שכסף יכול לקנות לכל היותר שקט זמני של ארגוני הטרור בעזה שחותרים לחסל את הרשות – מבחינתם פרי הבאושים של אוסלו –  ולהשתלט על הגדה המערבית.