"תדהמה", "תקווה", "נקודת אור בחושך הגדול", "לא הכל אבוד" – אלה המילים ששמעתי בשיחה עם אנשי ארגון "רופאים לזכויות אדם" [27 ביוני], לאחר שהצליחו לגייס בתוך 48 שעות כמיליון שקלים שיאפשרו את המשך פעילותם. רבים מהתורמים הם ישראלים שנחשפו לקמפיין הצנוע שהובילה מלכת התיאטרון הישראלי, השחקנית  גילה אלמגור.

המדובר בקמפיין גיוס תרומות ראשון בתולדות הארגון, עליו הוחלט לאחר שמנהליו חשו על בשרם את השפעות מסע הדה לגיטימציה האגרסיבי של הימין בישראל נגד ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם, אלה המכונים בפיו לא פעם "עוכרי ישראל".

מה לא נעשה כדי להגביל את פעילותם של הארגונים האלה ולייבש את מקורותיהם? שרת המשפטים לשעבר איילת שקד קידמה את "חוק השקיפות" – שם מכובס שנועד להקשות על ארגוני זכויות אדם לגייס תרומות בחו"ל. החוק, שאושר בכנסת ביולי 2016, נוסח כך שלא ישפיע על ארגוני ימין, לרבות ארגוני ימין קיצוניים, המגייסים לפעילותם עשרות מיליוני דולרים מתורמים בחו"ל המזדהים עם מפעל ההתנחלויות.

"זכותו של הציבור ושל נציגיו לדעת מי בוחש בקלחת", הסבירה אז שקד את פשר החוק. הקלחת, לשיטתה השרה שקד, היא תמיכת מדינות זרות בארגוני זכויות אדם באופן המערער את "סמכות הממשלה אשר נבחרה ע"י הציבור". כלומר, ארגון שאינו מתיישר עם מדיניות הממשלה ומתנגד לכיבוש, יש לפגוע בו או לפחות להקשות עד כמה שניתן על פעילותו.