כשבועיים לפני הבחירות האחרונות [23 במארס], במוצאי שבת, הגיע בנימין נתניהו לראיון בהול בחדשות 12 אחרי תקופה ארוכה מאוד בה סירב להתראיין לכלי תקשורת ישראלים. באותו סוף שבוע הראו הסקרים הפנימיים של הליכוד שפרשת הצוללות וקמפיין השחיתות של כחול לבן נגדו מחלחלים גם לציבור הליכודי. עד לאותו שלב ציבור זה היה יציב בתמיכתו בנתניהו, אך החיבור המוצלח של קמפיין כחול לבן בין שחיתותו האישית לכאורה של נתניהו לבין ענייני ביטחון המדינה עשו את שלהם.
נתניהו, שניהל את הקמפיין של הליכוד בעצמו, הגיע למסקנה שעליו לצאת לפעולה תקשורתית מהירה כדי לעצור את הזליגה. הוא יכול היה כמובן לבחור ערוץ תקשורת ימני או לפתוח כהרגלו שידור חי בפייסבוק, אך הוא רצה ללכת למקום שבו יותקף בשאלות קשות בלי רחמים ובלי הנחות – והוא ידע למה.
הריאיון לעיתונאית קרן מרציאנו מחדשות 12 הפך לאחד האירועים החשובים של הבחירות. מרציאנו עשתה עבודה עיתונאית מעולה, היא עימתה את נתניהו עם החשדות נגדו בשלל הפרשות וככל שהקשתה יותר, העלתה את הטון ולא ויתרה, קבוצות הווטסאפ של הליכודינקים בערו מכעס והזדהו עם מנהיגם. הם חשו שנעשה לו עוול, שנוהגים בו שלא בכבוד ומתעלמים מהישגיו המדיניים והכלכליים. הם הרגישו שפוגעים גם בהם.
מי שחווה את השיח הפנים-ליכודי באותו ערב, יכול היה להבחין בהתכנסות סביב נתניהו ותחושת ההזדהות איתו כקורבן של רדיפה תקשורתית ומשטרתית. נתניהו פנה בראיון אל הקהל הליכודי, אל הבטן שלו. הוא דיבר על רדיפה שמטרתה להפיל את שלטון הימין וזה עבד כמו קסם. למחרת כבר לא היה זכר לפרשת הצוללות בקבוצות ההתייחסות של הליכוד.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
