בעבר, לקראת הבחירות, היו מהדורות החדשות בטלוויזיה נפתחות בהבטחה של מגישי המהדורה כי במהלכה יפורסם מדגם בחירות. הצופים היו ממתינים בדריכות לרגע הזה שהיה מגיע, בדרך כלל, במחצית השנייה של המהדורה; בינתיים הם היו נאלצים לצפות בנושאים אחרים שפחות עניינו אותם. כל מדגם כזה היה גורם לפוליטיקאים לאבד פעימה, ובקרב הצופים הוא היה מגביר את המתח לקראת יום הבחירות.
הפעם, לקראת הבחירות לכנסת ה-22, קשה למצוא משהו משעמם יותר מן המדגמים. הם דומים מאוד זה לזה, והם אף דומים למדגמים קודמים שפורסמו באותם הערוצים שבועות וחודשים קודם לכן: בערך 56-54 מנדטים לכל גוש ובערך עשרה מנדטים לישראל ביתנו של ליברמן, כאשר שום מפלגה משמעותית אינה מסתכנת באי חציית אחוז החסימה. אם קורה משהו, הוא קורה בתוך כל מחנה; ההבטחות הגדולות של כחול לבן להשיג קולות מן הימין, או הבטחותיו של עמיר פרץ לקבל תמיכה בפריפריה, אינן ממומשות בינתיים. גם אל הימין ובכלל זה ימינה, אשר העמידה בראשה אישה חילונית המצפה שחילונים מכבדי מסורת יצטרפו אליה, לא עוברים מן השמאל.
התקשורת מנסה, במאמצים גדולים, ליצור עניין בבחירות הקרובות, אך לשווא. בינתיים האירועים הקיצוניים ביותר הם גילוח שפמו של יו"ר מפלגת העבודה-גשר ושיחות הטלפון ההזויות שמנהלת רעייתו של השר רפי פרץ, האיש שנאלץ לוותר על מנהיגותו קצרת הימים בראש הימין הדתי.
מה שכן עשוי להביא לתזוזות בין הגושים הוא אחוז ההצבעה, והפוטנציאל המשמעותי ביותר שאינו ממוצה נמצא בקרב ערביי ישראל. העובדה שב-9 באפריל נותרו יותר ממחציתם בבית משמעותה שיש ציבור גדול שבכוחו, בנסיבות מסוימות ואם יצביע בשיעור דומה למצביעים היהודים, להכריע את הכף.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
