הדעה שרווחה במערכת הבחירות לכנסת ה-21 [אפריל 2019] הייתה שהמכשול המרכזי, אם לא היחיד, בפני ניצחון נוסף של הליכוד בראשות בנימין נתניהו הוא פרשיות השחיתות שמקיפות את ראש הממשלה. ההערכה-התקווה בקרב מתנגדיו, מהשמאל הקיצוני ועד הימין הליברלי, הייתה שהגילויים היום-יומיים כמעט על התנהלותה המושחתת (לכאורה) של משפחת נתניהו יכריעו את הכף. ההנחה הזאת לא עמדה במבחן התוצאה של בחירות אפריל. אם לוקחים בחשבון שרוב הישראלים שנתנו את קולם לישראל ביתנו רצו שהיא תצטרף לממשלת נתניהו, הרי שמנהיג המפלגה אביגדור ליברמן שלף את הניצחון מבין שיניו של נתניהו.
אין זה מקרה שהפעם השחיתות האישית והמשפחתית ירדה למקום נמוך יותר בסדר היום של הבחירות. מתברר שהאפשרות שראש הממשלה יועמד למשפט, יורשע ויישלח לכלא, לא רק שאינה מרחיקה מנתניהו את מעריציו, אלא מחזקת אותם. כמו חברי כתות מיסטיות שדבקים בגורו שלהם, על אף שהתגלה כי הוא נוכל שחי על חשבונם, ונחלצים לעזרתו. נתניהו הוא בעיניהם מנהיג יחיד בדורו, מדינאי-על, מר ביטחון, כלכלן צמרת, מצביא שהפך את ישראל לאימפריה.
כמו מתנגדיו של נתניהו, גם תומכיו מבינים שרוב של 61 מנדטים בכנסת הבאה נועד לספק לנתניהו חסינות משחיתות. אך פרשיות השחיתות נהפכו לחרב פיפיות פוליטית. מצד אחד הן מרחיקות מהליכוד ומשותפיו אזרחים ואזרחיות, הסולדים מתאוות הבצע של ראש הממשלה ומהמעשים המגונים שהוא עושה בשומרי הסף. מהצד האחר, מעריציו ינהרו לקלפיות כדי להציל את המנהיג חסר התחליף מידי השמאלנים והערבים, כנופיית זייפני בחירות, כביכול, המבקשת להשמיד את המדינה. לפי הסקרים האחרונים, שמראים עליה במספר המנדטים של הרשימה המשותפת, הנסיון להבקיע את "חוק המצלמות", עשוי להנהיר יותר את הציבור הערבי לקלפיות, ולהפוך את החוק המעוות הזה לגול עצמי.
במקביל למאמץ לצייר אותו כקורבן לרדיפה מצד ה"אליטה", שמבקשת "להדיח ראש ממשלה מכהן", נתניהו הצליח פעם נוספת להעלות לראש סדר היום את "האיום האיראני" ועמו, איך לא, את יחסיו המיוחדים עם הנשיא טראמפ, משמיד הסכם הגרעין עם איראן, מעביר השגרירות לירושלים וידיד רמת הגולן.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
