כשרשימה גדולה כמו כחול לבן משנה את הקו האסטרטגי שלה שבועיים לפני הבחירות, מסתתרת מאחורי צעד שכזה דרמה גדולה במונחים של קמפיין. זה מה שקרה בימים האחרונים בסביבת היועצים הקרובים של יו"ר הרשימה בני גנץ, כאשר התקבלה ההחלטה לסובב את ההגה ב-180 מעלות ולזנוח את החיזור אחר המפלגות החרדיות. בכך גנץ יישר קו עם הקמפיין האפקטיבי של יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן נגד כפייה וסחטנות חרדית, בניסיון לעצור את נטישת הבוחרים אליו.
במונחים של קמפיין קוראים למצב שבו שרויה כחול לבן "דימום". כחול לבן מדממת מנדטים כבר שבועות ארוכים, בעיקר לליברמן; בשוליים גם למחנה הדמוקרטי, לעבודה-גשר ואפילו לרשימה המשותפת. בניגוד לליכוד, שם לפי הסקרים רמת הוודאות בהצבעה היא גבוהה (בקרב תומכי הליכוד אין הרבה מתלבטים), האלקטורט של כחול לבן נוטה להיות יותר מהוסס ונתון להשפעות. ההערכה בכחול לבן היא שאם גנץ לא היה נוקט במהלך כזה, זליגת המנדטים החוצה הייתה נמשכת.
השבת המנדטים שנטשו את כחול לבן לליברמן היא קריטית. בלעדיהם הסיכוי שכחול לבן תהיה הסיעה הגדולה ביותר הוא קלוש. זו הסיבה שזמן קצר כל כך לפני הבחירות, גנץ נוטש את החיזור אחר החרדים ומצהיר שיקים ממשלה המבוססת על "הרוב החילוני בישראל", אף שרק לפני חודשים ספורים הוא היה מוכן להבטיח לחרדים את השמיים והכוכבים.
מבחינה טקטית גנץ פעל נכון, אבל הוא גם לקח סיכון עצום. אין דוגמה למפלגה גדולה מהעשורים האחרונים שמיוזמתה הכריזה על הוצאת המפלגות החרדיות מהמשוואה. זה יותר מאפיין מפלגת מרכז קטנה או בינונית כדוגמת שינוי בראשות טומי לפיד או יש עתיד בראשות בנו יאיר לפיד. יועציו של גנץ הסבירו לו כי בלי החרדים אי אפשר להיות ראש ממשלה בישראל, אבל כשהאופציה לאבד את הכל מונחת על הכף גנץ היה חייב לעשות צעד דרמטי.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
