זו כבר שגרה. כמעט בכל סוף שבוע נשמעת ביישובי עוטף עזה אזעקת צבע אדום שלאחריה צה"ל משיב במה שדובר צה"ל נוהג להגדיר "תקיפת מטרות טרור". מדובר במונח סתמי שנועד לתת תחושה שנעשתה פעולה התקפית בעלת משמעות, אבל בעצם מדובר בתגובות סרק ללא אפקט הרתעתי. אלה הן תגובות אשר נועדו לרצות את דעת הקהל בישראל ושעולות הרבה כסף למשלם המסים הישראלי, אך יעילותן אפסית. עיקר תגובותיו של צה"ל בחודשים האחרונים הן נגד מטרות לא מאוישות כמו עמדות תצפית נטושות של חמאס או מבנים לא חשובים. לעתים מטיל חיל האוויר בשטחים פתוחים פצצות שרק גורמות רעש, שנשמע היטב גם ביישובי עוטף עזה.
בשישי בלילה [6 בספטמבר] נורו חמש רקטות מעזה לשטח ישראל בעקבות הרג שני מפגינים פלסטינים מוקדם יותר בהפגנות הגדר. בזרוע הצבאית של חמאס האשימו את ישראל ואמרו כי היא "נושאת בהשלכות הפשע", אך נדמה כי תגובת חמאס הרפה יחסית נועדה פשוט לרצות את דעת הקהל הפלסטינית נוכח הביקורת החריפה שסופגים מנהיגי התנועה על מדיניות ההבלגה עם ישראל. מקור ביטחוני ישראלי מעריך בשיחה עם אל-מוניטור, כי לא מן הנמנע שהזרוע הצבאית פעלה מתוך כורח, כדי לצאת ידי חובה, ולכן ירי הרקטות כוון לעבר שטחים פתוחים. לדבריו, כשחמאס חוטף מכה – שני הרוגים על הגדר במקרה הזה – וראשי הזרוע הצבאית רוצים להגיב באמת, "התגובה שלהם הרבה יותר נחרצת כמו שימוש ברקטות ארוכות טווח ורמת דיוק גבוהה הרבה יותר".
אלה כנראה כללי המשחק שנוצרו בין שני הצדדים. זה משחק מוזר כאשר כל צד יודע היטב מהם הקווים האדומים שאסור לו לעבור כדי שלא להיגרר להסלמה, בוודאי שלא למלחמה. או במילים אחרות, מהו ה"ירי אין ברירה" שהוא חייב לבצע עקב לחץ מבית אשר ייחשב כתגובה מכילה על סף ההבלגה. ישראל מצדה חייבת לתקוף כדי להדוף ביקורת על אובדן הרתעה; חמאס מצדו חייב לירות כי גם הוא חוטף ביקורת ברצועה המתבטאת, בין היתר, בהתרחבות תופעת ה"סוררים" בואכה אובדן שליטה. שכך, כל צד חייב להגיב, אבל משתדל שלא לפגוע.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
