כבר 25 שנים שאלי ארזי מקיבוץ אשדות יעקב מאוחד חוצה כמעט בכל יום את הגבול בין ישראל לירדן כדי לעבד את שטחיו החקלאיים הנמצאים במובלעת נהריים הירדנית. המדובר בהסדר מיוחד שנקבע בהסכם השלום בין ישראל לירדן ב-1994 ומספק לחקלאי האזור הישראלים פריבילגיה יוצאת דופן: הם יכולים לחצות את הגבול עם המדינה השכנה ללא צורך בדרכון ובירוקרטיה. חיילים ירדנים פותחים להם את השער דרכו הם עוברים לשטח נהריים עם ציוד חקלאי, ומעבדים את מטעי הזיתים, האבוקדו, הבננות, האבטיחים והתירס שלהם.
אלא שכל זה, לפחות בנוגע לנהריים, יסתיים ב-26 באוקטובר. אם לא יתרחש שינוי של הרגע האחרון, חקלאי נהריים שבעמק הירדן ייאלצו להיפרד מהאדמות בבעלותם שאותן הם מעבדים כבר עשרות שנים. במועד הזה יחלפו בדיוק 25 שנים מחתימת הסכם השלום בין שתי המדינות, שאיפשר לחקלאים הישראלים להמשיך לעבד את האדמות הללו, אף שנקבע כי הן מצויות בשטח הירדני. ביום רביעי פורסם כי בנוגע לצופר הושגה הסכמה מול ירדן להארכה זמנית של ההסדר בחצי שנה; דיווחים אחרים הכחישו זאת.
היה זה פנחס רוטנברג שבשנות ה-20' של המאה הקודמת רכש קרקעות באזור נהריים מעבדאללה הראשון על מנת להקים בהן תחנת כוח הידרואלקטרית. קו הגבול המנדטורי שנקבע ב-1922 הציב את הגבול מערבית לשטחים הללו, ולמעשה שייך אותם לממלכה הירדנית העתידית שקמה ב-1946. אחרי מלחמת השחרור וקביעת הסכמי רודוס (1949) התחילו הקיבוצים באזור לגדל בשטחי נהריים גידולים חקלאיים.
ב-26 באוקטובר 1994 חתמו ראש הממשלה יצחק רבין וחוסיין מלך ירדן על הסכם שלום בין ישראל לירדן. ההסכם קבע כי קו הגבול בין שתי המדינות יתבסס על קו הגבול המנדטורי שנקבע ב-1922. המצב הזה יצר בעיה עבור מושב צופר שבערבה והקיבוצים אשדות יעקב איחוד ומאוחד שבעמק הירדן, שהשטחים החקלאים שלהם נמצאים ממזרח לקו הגבול המנדטורי. כמחווה של רצון טוב, סוכם כי ירדן תאפשר לחקלאים הישראלים לעבד את האדמות החקלאיות אותם עיבדו עשרות שנים, לתקופה של 25 שנים. כמו כן נקבע כי ההסדר הזה יחודש באופן אוטומטי, מלבד אם אחד הצדדים יתנגד לחידושו.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
