ביום ראשון השבוע [6 באוקטובר] העבירה ישראל לרשות הפלסטינית סכום של מיליארד וחצי שקלים – כספי מסים שיו"ר הרשות אבו מאזן סירב בעבר לקבלם בעקבות יישום חוק הקיזוז. מיליארד שקלים נוספים של הרשות שהצטברו במערכת הפיננסית בישראל, יועברו בשבועות הבאים, ובא לרמאללה גואל. בכך תמו שישה חודשים של משחקי כוח בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. אף אחד מהצדדים לא ניצח בהם, או ליתר דיוק שני הצדדים יצאו נפסדים.

תקציר הפרקים הקודמים: בתחילת חודש יולי אשתקד [2018] עבר בכנסת בקריאה שלישית חוק הקיזוז שהובילו שני חברי הכנסת אבי דיכטר (ליכוד) ואלעזר שטרן (יש עתיד). שניהם יצאו בהצהרות צוהלות על החוק שילמד את הפלסטינים לקח וימנע עידוד טרוריסטים לרצוח יהודים. דיכטר, ראש השב"כ לשעבר, ליטש את השפה הערבית השגורה בפיו לפני ההצבעה על החוק והעביר לאבו מאזן מסר בזו הלשון: "יחרב ביתכ יא ראיס. במקום שהרשות שלך יא מחמוד עבאס תשים כסף לבריאות ולחינוך, אתם שמים 7% מהתקציב שלכם לטרור?!"

אף שהחוק אושר ברוב של 87 חברי כנסת, נתניהו הקשיב לאזהרות מערכת הביטחון ולא מיהר ליישמו. אבל חודשיים לפני הבחירות בישראל מועד אפריל 2019 [4 בפברואר], כינס פורום משפחות נפגעות טרור "בוחרים בחיים" מסיבת עיתונאים ושיגרו לנתניהו מסר חד. הם סיפרו לציבור שהחוק לא מיושם ושישראל לא מקזזת את כספי המסים כמובטח. נתניהו כמו תמיד נלחץ, כינס את הקבינט המדיני-ביטחוני וביקש את אישורו ליישום החוק לאלתר. הקבינט אישר את בקשת נתניהו למרות אזהרות מערכת הביטחון, שיישום החוק עלול להוביל להסלמה ביטחונית ולגרום לקריסת הרשות הפלסטינית. אף אחד לא האזין לאזהרות הללו ערב בחירות, מן הסתם מחשש שהבייס הימני יבוא חשבון עם נתניהו על התרפסותו כביכול.

אבו מאזן צפה במתרחש והחליט להשיב מלחמה. הוא הודיע [29 באפריל] כי אם יקוזז ולו שקל אחד, הרשות תסרב לקבל את כספי המסים. גם הוא לא עמד בלחץ דעת הקהל (הפלסטינית) ובמיוחד לא בלחץ משפחות השהידים והאסירים. התוצאה הייתה לא רק משבר כלכלי חמור ברשות, אלא גם תהליך של האדרת משפחות השהידים והבטחה של הרשות כי תמצא דרכים להעלות את התשלום החודשי. במקביל, בשל מצוקתה הכלכלית של הרשות, קיבלו עובדיה רק שכר חלקי. וכך, מצאו את עצמם העובדים מנהלים מאבק הישרדות כלכלי, בעודם מחבקים את יו"ר הרשות על אומץ לבו, על שלא הגיש לישראלים את הלחי השנייה, ושלא נטש את "משפחות הגיבורים".