ביום רביעי [1 בינואר] אחר הצהריים, כמה שעות לפני שבנימין נתניהו התייצב מול המצלמות והודיע שיבקש מהכנסת חסינות מפני העמדה לדין, טענו גורמים בסביבתו שהוא עדיין מתלבט כיצד לנהוג. ההדלפות האלה נועדו ליצור רושם שראש הממשלה הנאשם בשוחד שוקל בכובד ראש את סוגיית החסינות, שמשמעותה המעשית היא הימלטות ממשפט. בפועל, הדיון התקשורתי בשאלה האם נתניהו יבקש או לא יבקש חסינות, היה מדומה וקוסמטי. את ההחלטה העקרונית לבקש חסינות נתניהו קיבל כבר לפני שבועות, אך המתין לעיתוי מתאים מבחינתו בידיעה שמדובר בעניין נפיץ.
בלוח הזמנים שבנה לעצמו, עמד קודם כל ניצחון בפריימריז בליכוד. אחרי שניצח, גם אז הוא המתין עד לרגע האחרון ממש – פחות מארבע שעות לפני הדד-ליין. ביום רביעי בחצות עמדו לפקוע שלושים הימים שבהם התיר לו החוק לבקש חסינות. כשנתניהו נעמד סוף סוף מול הציבור, הוא ארז את בקשתו לחסינות בעטיפה רכה: "כתב האישום הוגש בחוסר תום לב", טען נתניהו והסביר כי הוא בסך הכל מנצל את זכותו על פי חוק כדי להמשיך לשרת את אזרחי המדינה ולהוביל אותה לעוד שנים של שגשוג.
בנאומו לציבור היה עליו גם להסביר מדוע שיקר לכאורה לפני הבחירות באפריל בעניין החסינות. כאשר נשאל אז בראיון האם יקדם מהלך שימנע את העמדתו לדין, השיב "מה, מה פתאום?" כעת הוא סיפק גרסה מתפתלת, שלפיה אמר אמת ושזאת לא הייתה בדיוק השאלה שנשאל.
"נאום החסינות" של נתניהו לא נועד להעביר אליו מצביעים מכחול לבן, אלא למנוע זליגת מצביעים מהימין הרך, שיירתעו מראש ממשלה הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, המנסה לחמוק מן הדין. תגובת יו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ בתום הנאום כיוונה בדיוק לבטן הרכה הזו: "נתניהו יודע שהוא אשם....חסינות שכזו היא שחיתות", הוא אמר.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
