יום רביעי שעבר [15 בינואר] היה מהסוערים פוליטית שידעה הציונות הדתית, עם חיבורים של הרגע האחרון ו"בגידה" ששלחה את עוצמה יהודית של תלמידי הרב כהנא להתמודד עצמאית לכנסת. בסופו של דבר הוקמה מחדש "ימינה" – רשימת שעטנז מוזרה מעט של ארבע מפלגות (הימין החדש, הבית היהודי, האיחוד הלאומי ואח"י), שבה בעשירייה הראשונה שלושה גברים מהזרם החרד"לי-שמרני לצד חמש נשים (ועוד אחת במקום ה-11). זאת ועוד, אחת הנשים היא חילונית, ח"כ איילת שקד, והאחרות הן מהסוג שבציונות הדתית מכונה "לייט", כלומר בעלות גישה פחות שמרנית. למשל, הן לא מכסות את כל שיער ראשן, סממן חיצוני מובהק לגישה הליברלית יותר שבה הן דוגלות.

אם לצנן את ההתלהבות, נזכור שהסקרים נתנו לרשימה הזו שבעה עד עשרה מנדטים, ובשבעת המקומות הראשונים רק שתי נשים. ובאותה שביעייה ראשונה שני גברים, שאחת לכמה זמן מזכירים לציבור הישראלי את מיקומם הרחוק על טבלת השמרנות.

כך למשל שר החינוך רפי פרץ, טייס קרבי והרב הראשי הצבאי לשעבר, יו"ר הבית היהודי, המדורג שני ברשימת ימינה, זוכה לביקורת חריפה על יחסו ללהט"בים. בראיון שנתן ביולי האחרון [2019] נשאל על טיפולי המרה לבני נוער המגלים נטיות חד מיניות, ותשובתו הכנה הייתה "אני חושב שאפשר, יש לי היכרות עמוקה מאוד בנושא החינוך, וגם עשיתי את זה". הדברים התפרשו כתמיכה בטיפולי המרה האסורים על פי חוק במדינות רבות וגם בישראל. ישנה תמימות דעים בקרב פסיכולוגים ופסיכיאטרים כי טיפולים אלה מסוכנים עד כדי מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית.

דבריו שר החינוך גררו, כצפוי, תגובות פוליטיות חריפות, בין השאר משר החינוך שקדם לו נפתלי בנט, המייצג את הצד הימני-דתי המתון הלכתית ועומד כעת בראש הרשימה שפרץ חבר בה. אחת הסיבות העיקריות לפרישתו של בנט לפני כשנה מהבית היהודי והקמת מפלגת הימין החדש הייתה הגישה האידאולוגית-דתית נוקשה של הבית היהודי, בין השאר בענייני להט"ב. בנט צייץ בזמנו בטוויטר: "החברה הישראלית מורכבת מגוונים שונים, אף אחד לא צריך להמיר אף אחד אחר. אנחנו מקבלים כל אדם כפי שהוא. הדברים שנאמרו אינם מייצגים את מרבית הציבור הדתי לאומי שמסתייג מהמלחמה האובססיבית בלהט״בים".