רבות נאמר ונכתב על טקס השקת "עסקת המאה" שנערך בבית הלבן [28 בינואר] ללא השתתפותה של "הכלה" (למה לא החתן?). אך בנוסף לחסרונו של נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), כל שושביני תהליך השלום – כלומר המדינות שנתנו להסכמים בין ישראל לפלסטינים תוקף בינלאומי וסיוע כלכלי – הדירו רגליהם מהאירוע ה"היסטורי". בלט במיוחד בהיעדרו נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, השחקן הזר החשוב ביותר במזרח התיכון. שגריר רוסיה לאו"ם וסילי נבנזיה אמר שעות אחדות לפני כן, כי ארה"ב לא התייעצה עם רוסיה לגבי התוכנית ואף לא עדכנה אותה בפרטיה.

הנאשם מספר 1, בנימין נתניהו, לא טס למוסקבה כדי לקבל את ברכתו של הנשיא פוטין. בכוונתו להטריח את עצמו לשם בעיקר כדי לתת טרמפ למורשעת בהברחת סמים על חשבון משלמי המסים הישראלים.

עמדתה השלילית של רוסיה לגבי "עסקת המאה" ידועה ברבים ולא מהיום (פרטים בהמשך). נתניהו מכרכר סביב פוטין, בתקווה שהדבר יסייע לו לזנב בתמיכה של קהילת דוברי הרוסית בישראל באביגדור ליברמן. מנגד, ראש ממשלת המעבר נותן יד למדיניות אני-ואפסי-עוד של טראמפ, תוך דחיקת רגליו של פוטין מהתהליך המדיני.

מוסקבה הייתה שותפה לתהליך המדיני עוד בימיה של האימפריה הסובייטית. נשיא ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב חתם על ההזמנה לוועידת מדריד [1991], לצידו של הנשיא ג'ורג' בוש האב; בטקס החתימה על הסכם אוסלו [1993] ניצב שר החוץ הרוסי, אנדריי קוזירב, לצדו של יצחק רבין; הנשיא בוריס ילצין הוזמן לטקס החתימה על הסכם השלום עם ירדן, לצידו של הנשיא ביל קלינטון [1994]; הנשיא ג'ורג' בוש הבן הזמין את רוסיה לפורום הרביעייה הבינלאומית החתומה על מפת הדרכים [2003] ולהשקת תהליך אנאפוליס [2007]. הנציג הרוסי היה אחד מ-40 נציגים בכירים ממדינות ברחבי העולם, בהן פקיסטן, סעודיה ותימן, שנענו להזמנה הזו (לחתונה השבוע בלי הכלה/חתן באו שלושה שגרירים ערבים מעומאן, בחריין ואיחוד האמירויות).