מדוע הצעירים מעדיפים את דרך נתניהו על פני שמירת הדמוקרטיה?

לא בכדי ממקד הליכוד את הקמפיין שלו במגרש הביתי, כדי לדרבן ליכודניקים לנוע לקלפיות ב-2 במארס. במטה הבחירות של הליכוד חוששים כי העננה הפלילית הכבדה שרובצת על מועמדם לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, תשאיר רבים מתומכי המפלגה בבית. בעיקר את המבוגרים, אשר זוכרים לטובה את הליכותיהם של מנחם בגין ויצחק שמיר. אלמלא אותה עננה, הליכוד לא היה נקלע למערכת בחירות שלישית בתוך שנה. סקרי עומק שנעשו בשנים האחרונות מלמדים כי לבו של הציבור היהודי נמצא בצד ימין. אפילו אם בני גנץ יצליח להרכיב ממשלת כחול לבן-ישראל ביתנו והעבודה-גשר-מרצ, ללא עזרת הרשימה המשותפת (הישג שנראה היום דמיוני עד הזוי), התבשיל שלו ידיף  ארומה ימנית. לפחות שלושה חברי כנסת ברשימת כחול לבן (משה יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל) הם אנשי ימין מוצהרים. המתנחל אביגדור ליברמן נושא בגאון את דגל הטרנספר בראש חבורת נושאי כליו.

אם הבחירות הקרובות אינן מבשרות טובות למחנה המרכז-שמאל, העתיד שמצפה למחנה הזה, זה שטמון בדור הצעיר, נראה עגום שבעתיים.

בדרך כלל, צעירים מתייצבים בחזית המאבקים לשינוי ומתריסים נגד שלטונות מושחתים ואוטוריטריים, ואף מובילים אותם. מכון PEW האמריקאי מצא [2018] כי הצעירים האמריקאים הם הליברליים ביותר שהיו אי פעם בארה"ב, ביקורתיים וחותרים לשינוי חברתי. בישראל 2020, לעומת זאת, צעירים מעדיפים לשמור על הקיים ומזדהים עם שלטון מושחת שקורא תיגר על שומרי הסף של הדמוקרטיה.

סקר בחירות שערך מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה ערב בחירות אפריל 2019, מגלה שכמעט שני שליש (63 אחוז) מבני 24-18 מעדיפים שבנימין נתניהו יוסיף להנהיג אותם, לעומת 17% שתומכים בהחלפתו בבני גנץ. לעומת זאת, בקרב ההורים והסבתות (בני 65 פלוס), הגנרל שזה מקרוב בא לפוליטיקה מוביל על פני הנאשם מספר 1 מרחוב בלפור.