מחיר הכיבוש

שר האוצר יאיר לפיד, סיפר ביום שלישי (23 באפריל) בכנס השנתי של המרכז למחקרי ביטחון לאומי, כי האדם הראשון עימו התייעץ לאחר כניסתו לתפקיד היה נשיא המדינה שמעון פרס. ומה הייתה העצה שהרשימה אותו במיוחד? "פרס אמר לי 'יאיר, הדבר הכי מסוכן שאתה יכול לעשות, זה לא לעשות שום דבר',” קרא לפיד מהטלפרומפטר. ומהי בשורת "העשייה" שמנהיג המפלגה השנייה בגודלה הביא לכנס, שנערך תחת הכותרת "סביבה אסטרטגית משתנה קוראת לחשיבה יצירתית"? לפיד גילה למאות אנשי האקדמיה, הביטחון והדיפלומטים שהאזינו לו, כי "אין ביטחון לאומי בלי ביטחון כלכלי, ואין ביטחון כלכלי בלי ביטחון לאומי". בהמשך דבריו פיזר לפיד הרבה הבטחות ותקוות: תקווה לדירה, תקווה לגיוס לכל, תקווה להורדת יוקר המחיה, תקווה למערכת חינוך משובחת ותקווה לחברה שמעמידה במרכז את האדם העובד.תהיתי אם אני היחיד באולם שחש בחסרונה של תקווה אחת בנאומו של הפוליטיקאי המבטיח - שנבחר זה עתה על ידי השבועון טיים לאחד ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם - התקווה לשלום.

חתן פרס נובל לשלום שמעון פרס, שישב לפני שנים רבות על כסאו של לפיד, יכול לספר לו דבר או שניים על הקשר בין שלום לכלכלה.

או יותר נכון – בין כיבוש לכלכלה.

אילו הקדים לפיד להגיע לכנס, היה ודאי צופה במצגת של נגיד בנק ישראל היוצא, סטנלי פישר, ואולי גם מגלה שיש קשר ישיר בין המצב הביטחוני בשטחים הכבושים לבין מצבם של המדדים הכלכליים. כך, למשל, בעקבות האינתיפאדה השנייה נכנס המשק הישראלי לתקופת השפל הארוכה ביותר שלו מאז קום המדינה. התוצר המקומי הגולמי לנפש ירד ב-3%; התוצר העסקי ירד ב-1%; האבטלה עלתה ל-10.3% ומדד המחירים קפץ ב-6.5%. וכל זאת - בתקופה שבה החלה התאוששות בכלכלה העולמית. כשלפיד הבטיח לפרוס במו ידיו השריריות שטיח אדום לרגלי משקיעי חוץ, ראיתי לנגד עיניי את הצניחה במספר התיירים בשנות האינתיפאדה, כפי שניתן ללמוד מהטבלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (מ-2.5 מיליון בקירוב לפחות ממיליון תיירים לשנה).