טעויות ופצעי האינתיפאדה השנייה
13 שנים מלאו לפרוץ ההתקוממות בה נהרגו אלפים משני הצדדים, ועדיין הישראלים והפלסטינים ממשיכים לנתח את התנהגותו ויכולותיו של הצד האחר באופן שגוי. כך אין סיכוי שנראה בקרוב לחיצת יד היסטורית על מדשאות הבית הלבן.
השבוע (27 בספטמבר) מלאו 13 שנים לפרוץ האינתיפאדה השנייה, שיש המייחסים את תחילתה לביקורו של אריאל שרון, אז יו"ר האופוזיציה, בהר הבית. בעקבות הביקור פרצו שם מהומות בהן נהרגו ארבעה פלסטינים ונפצעו מאות. השאר היסטוריה.
במהלך האינתיפאדה השנייה נהרגו מעל 4,000 פלסטינים; יותר מ-1,100 ישראלים נהרגו בפיגועי טרור. עשרות אלפים נפצעו בשני הצדדים. אם היה קיים מעט אמון ביחסי הישראלים והפלסטינים עד מבוכת קמפ דייוויד, וקמצוץ של תקווה לדו קיום ופתרון הסכסוך, הם חוסלו ברגע אחד בסוף חודש ספטמבר שנת 2000.
במהלך השנים מאז נכתבו עשרות ספרים ונערכו מאות מחקרים, שהעלו אין ספור הנחות יסוד על הסיבות לפריצתה של האינתיפאדה השנייה, מי אחראי לה, מי עמד מאחוריה וליבה את אירועיה כל השנים.
כל צד העדיף כמובן לאמץ את הטיעונים שניקו אותו מאחריות והציגוהו כקורבן. רוב הנרטיבים שאומצו וטופחו, הובילו את מקבלי ההחלטות בשני הצדדים להחלטות שהוכחו, במרבית המקרים, כשגויות. למעשה, במקום לעצור את שפיכות הדמים הנוראה הם רק החריפו אותה.
