החרם האקדמי על ישראל מתרחב לארה"ב

האגודה ללימודים אמריקאים (ASA) בארצות הברית, המונה כ-5,000 אנשי אקדמיה, הצביעה השבוע [15 בדצמבר] ברוב קולות על הצטרפות לחרם האקדמי על ישראל. בכך נוסף הארגון האמריקאי לגופים אקדמיים באירופה – ובעיקר באנגליה – שכבר כמה שנים נמנעים מלשתף פעולה עם ישראל בתחום. נראה כי הטיעון הישראלי הנפוץ, שלפיו אירופה נוטה להיות מושפעת יותר מתעמולה פלסטינית, כבר אינו רלוונטי.

פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב, מספרת בראיון לאל-מוניטור, כי בינואר צפויה גם האגודה ללימודי שפות מודרניות בארה"ב (MLA), המונה 30 אלף חברים, לדון אף היא  בהצעה דומה. "כדור השלג כבר החל להתגלגל", היא אומרת, "נכון שכשזה החל באירופה היו לנו סיבות ותירוצים להסביר למה ומה קרה באירופה. אמרו שזה קטן, שזה אזוטרי, ואז בא ה-ASA והוכיח שאנחנו בסחף. לדעתי, זה רק ילך ויצבור תאוצה". לדבריה, "ישראל חייבת לעשות משהו, אפילו שיש לא מעט אנשים שאומרים שברמה המעשית אין לחרם הזה משמעות, כי לחוקר ישראלי אין שום בעיה למצוא חוקרים שישתפו עמו פעולה". 

הפרופ' חגית מסר ירון, בעבר נשיאת האוניברסיטה הפתוחה והיום וסגנית המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), מסכימה כי ברמה האינדיבידואלית החוקרים הישראלים לא ייפגעו: "אני אישית מקבלת חדשות לבקרים מיילים מעמיתים באיראן עם שאלות טכניות, מדעיות וכו'. אף אחד לא מסתכל מאיפה המייל בא". אולם לדבריה, כדי להבין בכל זאת אם לחרם תהיה השפעה מהותית על האקדמיה הישראלית, יש לבחון שלושה תחומים. הראשון הוא הנושא התקציבי. לטענת הפרופ' מסר ירון, מקור המימון המרכזי מארצות הברית הוא הקרן הדו-לאומית למדע ישראל-ארה"ב (BSF), שאינה מושפעת מההחלטות האחרונות. התחום השני הוא הפרסומים האקדמיים, שבו יש לבחון אם מאמר המתפרסם בכתב עת אינו מקבל יחס ראוי רק בגלל מוצאו הישראלי של הכותב. השלישי הוא נכונותם של עמיתים מהאקדמיה לשמש כמבקרים של הצעות מחקר (Peer review) או להשתתף בוועדות אקדמיות.