בתחילת השבוע [19 בינואר] הרג צה"ל את אחמד סעד, פעיל הג'יהאד האיסלאמי, בתקיפה מהאוויר ברצועת עזה. בהודעה שפרסם דובר צה"ל לאחר התקיפה, נטען כי סעד היה אחראי באופן אישי לירי רקטות לעבר אשקלון בשבוע שעבר, וכי הוא השתתף בירי לעבר ישראל גם במבצע "עמוד ענן" בנובמבר 2012. "צה"ל פעל להסרת איום מידי על אזרחי ישראל", נאמר בהודעה. מאז מבצע עמוד ענן וההבנות שהושגו עם חמאס בתיווך מצרים להפסקת אש, התנקשויות מהאוויר הן אירוע נדיר יחסית. שלושה פעילי טרור נהרגו כך, לאחר שניסו לשגר רקטות לעבר ישראל.
מעט מאוד ישראלים מודעים לעובדה שלמערכת הביטחון ניתן בתחילת האינתיפאדה השנייה אישור מוגבל ומותנה לבצע את מה שמכונה בתקשורת "חיסולים", ובצה"ל "סיכולים ממוקדים". היועץ המשפטי לממשלה אז, אליקים רובינשטיין, אפשר לבצע פעולות כאלה רק כמוצא אחרון, לאחר שהוכח בוודאות שהאדם מהווה "פצצה מתקתקת", ובתנאי שאין כל ספק כי הוא היה בדרכו לבצע פיגוע שלא ניתן למונעו בשום דרך אחרת. אז, ורק אז, מותר להוציא לפועל את ה"חיסול", הכינוי שבו משתמשת רוב התקשורת הישראלית לפעולה.
היה זה רובינשטיין שטען ב-2001 כי המינוח "חיסולים" גורם עוול לישראל ויש לכנותם "סיכולים ממוקדים". בהרצאה שנשא אז הוא אמר כי "בהעדר כל אפשרות אחרת, בהסתמך על מידע מבוסס באשר לפעילותם הנמשכת ולמסוכנותם הקרובה לוודאי, ובשל החובה להגן על אזרחי המדינה, ישנם מקרים שבהם נדרש סיכול פיגועים על ידי פגיעה באויב כזה, בהנחה ההכרחית שמקיימים את ההנחיות המשפטיות של הפרקליטות הצבאית. סיכול ממוקד לא ייעשה כפעולת נקמה על פיגוע שכבר בוצע, אלא אך ורק כפעולה הכרחית שנועדה למנוע את הפיגוע הבא".
הפרקליטות הצבאית הוציאה אז הנחיות ברוח דומה, אולם עם השנים, ככל שצה"ל התקשה למצוא דרך אפקטיבית אחרת למנוע פיגועים וירי לישראל, הן הלכו והתרופפו. החיסול הפך למענה העיקרי של מערכת הביטחון, כשבחלק מהמקרים הוא לא נועד למנוע תקיפה נגד ישראל – אלא משמש לסגירת חשבון, לענישה על פיגוע שכבר נעשה או להתרעה כללית מפני פעולות עתידיות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
