תושבי אום אל פאחם הם ישראלים

אם לא די בערימת המכשולים הניצבים בפני הנושאים ונותנים בשיחות המקרטעות בין הישראלים לפלסטינים, הציב השבוע (5 בינואר) שר החוץ אביגדור ליברמן מכשול נוסף. בכנס ראשי הנציגויות של משרד החוץ ולאחר שנפגש עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי [5 בינואר], הציב השר תנאי חדש: "ללא חילופי שטחים ואוכלוסיות לא אתמוך בהסכם". ולמי שלא ירד לסוף דעתו, פירט ליברמן: "אני מתכוון למשולש ולוואדי ערה. לא מדובר בטרנספר או כמו בהתנתקות, אף אחד לא מגורש מהבית ולא מנשלים אף אחד מרכושו, כולם יישארו במקום, רק הגבול יזוז לכיוון כביש 6".

אום אל פאחם הוכרזה לעיר ואם בישראל בשנת 1984, ובה מתגוררים היום כחמישים אלף תושבים. אם הפחם, שמה, משום שבעבר נודעה העיר במצבור הפחם שבשטחה. אבל לאם הפחם הודבק בעיני ישראלים רבים אות קלון כאם המאבק של ערביי ישראל במדינת ישראל.

ב-1 באוקטובר שנת 2000, עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נענו מאות מתושבי העיר לפניית ועדת המעקב של ערביי ישראל, ויצאו להפגין במחאה על הרג פלסטינים בהר הבית יומיים לפני כן. הפגנות התקיימו בכל הערים והכפרים של ערביי ישראל. אבל אום אל פאחם, נחשבה למובילת המאבק. זאת במידה רבה בשל גודלה וסמיכותה לכביש ואדי ערה - עורק תחבורה מרכזי המחבר בין המרכז לצפון הארץ - אשר נחסם על ידי תושביה בזמן האינתיפדה.

גם ועדת החקירה הממלכתית לחקירת אירועי אוקטובר, בראשות השופט תיאודור אור, שמתחה ביקורת חריפה על מקבלי ההחלטות בישראל ועל פיקוד המשטרה, לא הצליחה למחוק את מה שנתקבע בקרב חוגים רבים בדעת הקהל, כי אום אל פאחם היא עיר אלימה וכי לב תושביה קשור יותר לפלסטין מאשר למדינת ישראל.